ביקורת ספרותית על אל ארץ הגומא מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

האמת שקראתי את הספר ברגשות מעורבים. מצד אחד, הסיפור הוא בעל עוצמה יוצאת דופן. עלילה פשוטה מאוד, אבל חזקה מאוד. אפשר לספר אותה בדקה, אבל לחשוב עליה אחר כך שבועות. גם הרקע שמסביב מרתק מאין כמותו. החיפוש אחר הזהות העצמית, היהודית, בעידן שבו האנטישמיות היא חלק כל כך בלתי נפרד מהמחשבה, עד כי היא נראית כמעט טבעית. הדמויות גם הן אנושיות מאוד, חמות, שונות זו מזו באופן שיוצר מתח ועניין אבל גם כל כך קשורות זו לזו, שזה נוגע ללב.

מצד שני, יש בספר קצת יותר מדי "קישוטים" לטעמי. זאת אומרת, הדיאולוגים לא ממש מציאותיים, יש מן קפיצות במצבי רוח ובהלכי מחשבה שלא נשענות על שום דבר ממשי, ודברים קורים או לא קורים, בלי שום סיבה ברורה. הכל כזה קצת תלוש: למה נשארים במקום מסוים, למה ממשיכים, למה פתאום כועסים. רבים על דברים לא ברורים. הכל קורה בלי הסבר מניח את הדעת. מדובר בספר מסע, סימבולי מאוד, חזק יותר ברובד הרוחני שלו, ופחות נשען על זרימה טבעית של התרחשויות. אני בדרך כלל פחות מתחברת לספרים כאלו, אבל בכל זאת, בשורה התחתונה, אהבתי אותו.
מומלץ מאוד למי שכן אוהב ספרים מהסוג הזה, שקצת "מרחפים" מעל פני הקרקע, פחות טבעיים בשפה שלהם, באופן שבו הם "נשמעים", אבל מעבירים רגשות חזקים מאוד לקורא.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על אל ארץ הגומא