ביקורת ספרותית על אל ארץ הגומא מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בינואר, 2011
ע"י מורי


עושה רושם שאפלפלד לקח על עצמו מסע צלב. המסע הוא מסע הצלת דמותה של היהדות באירופה והצורך להזכיר לנו יום יום ושעה שעה כי רדופים היינו בכל מקום ונרדפים גם עכשיו.
בספר שלפנינו החומרים הידועים: נהר הפרוט, המתח בין יהודים לנוצרים, הכפרים הגזעניים, מזרח אירופה וכך הלאה. מהחומרים הללו בונה אפלפלד עוד סיפור של הכחדה, של מתח בין-גזעי.
טוני היא אשה יפה באמצע שנות השלושים של חייה. אותה ואת בנה רודי בן ה-15 אנחנו פוגשים בתחילת מסע בן שנתיים. המסע מתחיל מוינה שבאוסטריה ונגמר אי שם בכפר הוריה דראטשינץ שבמזרח רומניה. הזמן הוא כשנה טרם מלחמת העולם השניה. טוני לוקחת את בנה, מוכרת את ביתה, נוטלת את רכושה הלא מועט, רכוש שירשה מהמאהב האחרון שלה ויוצאת למסע של שיבה הביתה אל הוריה אותם לא ראתה 17 שנים. הנטישה ארעה לאחר שהלכה בעקבות אוגוסט אהובה הנוצרי, שבתחילה נהג בה כנסיכה, אבל היחס השתנה חיש מהר ונגמר בפרדה.
אפלפלד מטפל בחומרים אלה ברחימאות גדולה, בפרטי פרטים של רגש, בתאורים יפים של מסע של שני אנשים אל מר גורלם. במשך המסע הנער רודי, הנאה והנוצרי למראה, גדל והופך לגבר רודי בן ה-17, גבר השש אלי קרב בכל עת שמעליבים את היהודים. הוא שונא את פחדם של היהודים, את התרחקותם ממדון, את כניעותם וחולשתם.
בעוד הוא ואמו עוברים במסעם מכפר לכפר, בדר"כ לאורך נהר הפרוט החביב על האם, אנו עדים להפכפכותה של האם, למעבר בין שמחת חיים עצומה לנפילה פתאומית לדכדוך שתיקה. רודי שומר עליה בגישתו המעשית לחיים, בישירות שלו ובתבונה אותה ירש מאביו. האם חוששת שמא ירש גם תכונות אחרות מהאב השנוא.
על סף המפגש בין האם להוריה ובעודם שוהים בפונדק האחרון, מציעה האם כי תסע לפגוש את הוריה לבדה ותחזור לקחת את רודי. היא יוצאת ולא שבה יותר. מכאן מתחיל מסע אחר, מסע בו רודי יוצא בעקבותיה, יציאה של כל היהודים ברכבת כדי לסייע ב"מאמץ המלחמתי". הוא עובר מתחנת רכבת אחר לאחרת ומחפש את אמו, למסע מצטרפת ארנה, נערה שנעזבה בתחנה לאחר שהלכה לחפש מים ולא הספיקה לרכבת. הם יוצאים יחדיו למסע, מגיעים לתחנת רכבת אחרת בה יש עוד 16 יהודים נטושים ולבסוף מגיעה הרכבת...
זה אולי אינו החזק בין שפע ספריו של אפלפלד, אך ספר רע אין למצוא בין כתביו ואוהביו ימצאו גם בספר הזה את יפי הכתיבה, את עדינות הרגשות המובעים, את אהבת האדם (היהודי) האינסופית של אפלפלד. יפה.

2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ