ביקורת ספרותית על מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים מאת אורי בר-יוסף
ספר מעולה

---

קודם כל ולפני הכל, מדובר בספר מצוין. לבר יוסף יש יכולת לכתוב תחקיר היסטורי ולשלב בו טיעונים והפרכות מבלי לפגוע בשטף הטקסט ובקצב. זה לא ספר עלילתי,אין בו באמת התפתחות נראטיבית והוא מספר על אירועים שקרו לפני כמעט חמישים שנה ושכולנו יודעים כיצד הסתיימו ובכל זאת זה תחקיר יסודי ומעמיק שעדיין מצליח לקלוח, לרתק ולשמר את העניין מתחילת הספר ועד לסיכום.
הטענה כאילו תפקוד חיל האויר במלחמת יום כיפור לא זכה מעולם לתחקיר ציבורי אינה מדויקת. נכון שועדת אגרנט לא התיחסה כמעט לחיל האויר והספרות לאחר המלחמה התמקדה כמעט אך ורק בצבא היבשה אבל נושא תפקודו של חיל האוויר טופל במספר ספרים (הבולט מביניהם - 30 שעות באוקטובר) והוזכר בלא מעט ספרי זכרונות. למרות זאת מצליח בר יוסף לסכם את פועלו של חיל האוויר בצורה חדשנית וכוללת, הוא עושה זאת באופן ממצה והתוצאה מאוד קריאה ומעניינת.
.
ובכל זאת, הספר אינו נקי מפגמים. מבחינתי - שאיני היסטוריון - החולשה המרכזית של הספר היא בשטחיות מסוימת ובדרך שבה בוחר בר יוסף להתמקד בדמותו של מפקד חיל האוויר - בני פלד. למרות שבפתיחה מציין בר יוסף את הגורמים ההיסטוריים השונים שהוא מציע לתפקוד הלוקה בחסר של חיל האוויר, בהמשך הוא מתיחס כמעט אך ורק לפלד ולתפקודו כמח"א. זה מתחיל בשעות שלפני פרוץ המלחמה ולסאגה של החלפת החימוש הלא נחוצה (תקלה שבהחלט מקובל ליחס היום לפלד) ומאותו רגע, כל אירוע ומחדל, כל גיחה שהתבזבזה על יעד לא נחוץ, כל מבצע שלא עלה יפה, נמדד ב'סרגל בני פלד'. גם במקרים שבהם האחריות היא באופן בולט של אישים אחרים מקפיד בר יוסף להדגיש את חלקו של פלד במחדל. כך למשל בעצירת מבצע תגר נגד סוללות הטילים במצרים ומעבר למבצע דוגמן (שנכשל) ברמת הגולן, רוב המקורות שאני מכיר קובעים כי האחריות על שינויי המשימה האלה הם על שר הבטחון דאז משה דיין, אולם בר יוסף טורח להזכיר לנו כי הראשון שלא התנגד לרעיון כשהועלה היה פלד. אני לא חושב שבר יוסף ממציא דברים ואת הביקורת על פלד שמעתי ממקורות אחרים. עם זאת, בקריאה בספר, לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שמדובר בהיפותזה שהתפתחה עם הכתיבה לכדי וונדטה.
פלד היה מפקד חיל האוויר אבל יחד איתו היו במערכה עוד שלושה מפקדי חיל אוויר בעבר ובעתיד. שלושתם (ויצמן, הוד ועברי) נחשבים מהמוצלחים שבמפקדי חיל האוויר ובכל זאת, למרות שויצמן צוות כעוזר לרמטכ"ל, הוד היה במרכז השליטה של פיקוד צפון ועברי כיהן כראש להק אוויר, אחריותם לתפקוד החיל כמעט שאינה מוזכרת. בר יוסף מרבה להתעכב על מערכת היחסים בין דדו לפלד במהלך המלחמה ומתעלם במידת מה מחלקם של ויצמן והוד בתקשורת הלקויה.
בפרק הסיכום של הספר מתיחס בר יוסף למספר תקלות מבניות - בעיקר במנגנוני התיאום בין צבא היבשה לחיל האויר שבמפורש אינם תוצאה של תפקודו של בני פלד - תקלות שלאורך הספר כמעט ולא זכו להתיחסות. שוב - התחושה היא שבר יוסף בחר לשים את הדגש על מחדליו של פלד במקום להרחיב.

עם יציאתו חולל הספר סערה זוטא בקרב קציני חיל האוויר בעבר ובהווה - חלקם אף מוזכרים בספר - ומבחינתי זו עדות מסוימת לחשיבותו. למעוניינים לשמוע טיעונים שכנגד אני מציע לשמוע את שיחת הזום של פורום 555 שאירח את דוד עברי (השיחה עלתה ליוטיוב בנובמבר 2021 ועולה בחיפוש "דוד עברי" "555"). מי שמעוניין יכול לחפש אותה ולשמוע אותו מנסה לקעקע אחת לאחת את טענותיו של בר יוסף.

בעיני הספר הוא כאמור מצוין. האם הוא צודק בכל הטענות ההיסטוריות, קטונתי מלענות. האם הוא מעורר מחשבה, לגמרי ב'ל' רבתי. מומלץ מאוד!

» ביקורות נוספות של תומר_ג
» ביקורות נוספות על מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים