ביקורת ספרותית על אל תספר לאחיך מאת מאיר שלו
ספר טוב

---

מאיר שלו קנה את שמו בכתיבת אפוסים משפחתיים היסטוריים רחבי יריעה. כל הרומנים למבוגרים שכתב עד כה פורסים סיפורים ומיתוסים משפחתיים משנים רחוקות השזורים בהיסטוריה המשותפת של המדינה והעם ומוגשים על מצע של עברית עשירה ורבת דמיון. שלו התמחה בטווית עלילות המתפתלות ומשתרגות בין הממשי לפנטסטי משתלבות באירועים שהיו, או שהיו יכולים להיות. הדמויות שלו הן כולן "כמעט נורמליות"

בספר החדש שלו ניסה שלו לכתוב משהו אחר. מדובר בסיפור קצר למדי (250 עמודים אמנם אבל כתובים בפונט גדול עם רווחים). לא רק זה אלא הפעם מספר הספר סיפור קטן מאוד. אין בו אירועים דרמאטיים או הרי עולם, כמעט אין אזכור לסביבה ולרקע הסיפור. למעשה - למעט התיחסות לשירות הצבאי של האחים דיסקין - הסיפור הזה יכול לקרות בכל מקום בעולם. זה משהו שאי אפשר לכתוב על שום סיפור של שלו שכל ספריו נטועים היטב במציאות ובהיסטוריה הארצישראלית.
אז הסיפור כאמור קטן. הוא כולל בעיקר סיפור מסגרת של שיחה בין אחים, סיפור ישן המסופר בפגישה ולא מעט פלשבקים למקרים שקרו. בניגוד לרוב מי שהתיחס כאן לספר, בעיני המסגרת, היחסים בין האחים, ההורים, האקסית המיתולוגית והגיסה מאיה הם הרבה יותר מרכזיים מהסיפור עם שרון, שמעבר להיותו ציר הזמן שלאורכו נעה העלילה, הוא חשוב בעיקר כדי להעלות את הפלאשבקים, הסיפורים מהעבר והשיחות עם האחים. זה חבל כי בדרך שבה הספר כתוב, הסיפור הקטן והמינורי, הלילה החד פעמי עם שרון, משתלט על העלילה והופך למרכז הסיפור על חשבון החלקים הבאמת מעניינם.

כי בעצם העניין הוא שגם לכתוב סיפורים קטנים צריך לדעת והרושם שלי הוא ששלו כתב סיפור קטן אבל כתב אותו כמו הסאגה הגדולה שהוא רגיל לכתוב. הדמויות הן ברובן שונות או משונות, קטעי הפלאשבקים השזורים בסיפור המסגרת כוללים דמויות אקסצנטריות (הורי האחים) והסיפור כולל דיאלוגים "גדולים מהחיים". הדיסוננס הזה משפיע על חווית הקריאה (שלי מכל מקום) כי גם כשקוראים ספר, חשוב לדעת איך להיערך אליו. ספר שהמבנה, הדמויות והדיאלוגים בנויים לרומן רחב יריעה אבל התוכן שלו הוא סיפור קטן ומאוד אינטימי בסופו של דבר, יוצר אצלי חווית קריאה מבלבלת. בעיקר כי בחוט העלילה אין מספיק תוכן כדי להחזיק את המסגרת המסוגננת והמעוטרת של הדמויות, השפה וההגיגים שמשבצות אותה.

אז מה השורה התחתונה? כמו שכבר כתבו כאן, זה לא יהיה אחד הספרים הבולטים של שלו, רחוק מזה ואולי אפילו יבלוט לרעה. אבל אם מצליחים להפריד בין הספר עצמו לבין מערך הציפיות שגלום ב"החדש של מאיר שלו" זה בהחלט ספר לא רע, אפילו טוב. מין סקיצה מאוד מיוחדת ומאוד מעניינת שהקורא נקשר אליה ומסתקרן ממנה כמעט עד הסוף.

» ביקורות נוספות של תומר_ג
» ביקורות נוספות על אל תספר לאחיך