ביקורת ספרותית על מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים מאת אורי בר-יוסף
ספר מעולה

---

הספר מתאר את חלקו של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, ומכיל ניתוח של הכשלים והליקויים באופן שבו הופעל החיל.

ההיסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים מלאה בתיאורים של תפקוד כוחות היבשה, בעיקר השריון, ושל הפיקוד העליון של צה"ל. על חיל האוויר שמענו פחות, ולא במקרה.

במוקד הספר עומדת תרומת חיל האוויר ללוחמת היבשה, או יותר נכון, עד כמה חיל האוויר לא תרם כפי שיכול היה לעשות. בפני בני פלד, מפקד חיל האוויר, הוצגו צרכי כוחות היבשה, אבל בפועל הפקודות שהוא הוריד לטייסות היה פחות רלוונטי לצרכי כוחות היבשה ברוב שלבי המלחמה. הסיוע לכוחות היבשה היה דל יחסית לפוטנציאל של חיל האוויר. הסיבות: החל מתרבות המבצעית שחיל האוויר פיתח במשך השנים ובמרכזה קרבות אוויר, דרך רמת האוטונומיה הגבוהה ממנה נהנה והעובדה שמפקדי צה"ל נמנעו לאורך הרבה שנים מלהתערב בתכניותיו, עבור בקשייו של החיל להתמודד עם כישלון המבצע להשמדת מערך הטק"א בסוריה בתחילת המלחמה שמנע השגת עליונות אווירית, וכלה בסגנון הניהול האוטוריטרי של בני פלד שהתקשה להבין את מהות האתגר היבשתי ועד כמה תרומת חיל האוויר הייתה חיונית להצלחת מאמץ המלחמה העיקרי. רק לקראת סוף המלחמה, משהוסר איום הטק"א המצרי (בחלקו ע"י כוחות היבשה של צה"ל), החל חיל האוויר לתרום משמעותית לכוחות היבשה.

לאורך כל המלחמה סיפק חיל האוויר הגנה יעילה לכוחות צה"ל מפני תקיפות מטוסי האויב והצליח להפיל רבים מהמטוסים התוקפים. לכך הייתה גם השפעה מורלית גדולה על נכונות הטייסים הערבים להמריא לקרב ונראה שהישג זה תרם, יותר מאשר תקיפת שדות התעופה, למיעוט תקיפות האוויר הערביות במלחמה. בר-יוסף מצליח להראות בשיטתיות איך למרות זאת, יום אחר יום חיל האוויר ממשיך להקצות מאמצים אדירים לתקיפת שדות תעופה, מאמצים שהתועלת שלהם היתה נמוכה לכוחות היבשה.

לפני קריאת הספר הערכתי מאד את בני פלד. היום קצת פחות.

את הספר קראתי בעקבות סקירה נהדרת של רץ. תודה לך רץ.

» ביקורות נוספות של יוסי
» ביקורות נוספות על מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים