ביקורת ספרותית על מותו של כוורן מאת לארס גוסטפסון
ספר בסדר

---

ההתמודדות עם המוות היא משהו שאמור להיות משותף לכל בני האנוש. אבל רובנו ככולנו מדחיקים את העיסוק בזה. מפחד. מחוסר רצון לגעת. מהדחקה. חרדה. מחשש למזל רע. כל אדם וסיבותיו הוא.

אל הספר התוודעתי מהמלצה של נפש קרובה, ואכן כשקראתי את גב הספר הוא היה נשמע בעיני מבטיח מאוד. שילוב ייחודי על חיי בדידות בטבע, תובנות מיוחדות על החיים ועל המוות הבלתי נמנע ועל האומץ להישיר מבט, או לפחות לקבל את הדברים כפי שהם.
בספר הזה קובצו יומנים ומחברות של אדם בודד הגר בצפון השוודי בשנתו האחרונה. מכתמים קצרים יותר או פחות. תובנות, הגיגים, סיפורי יום יום וזכרונות שדרכם הקורא מתוודע לכותב ולעולמו האינטימי. אני מבין היטב את ההמלצה, ושמח שהתוודעתי אל הספר המיוחד הזה. בהחלט יש בספר כמה וכמה סיפורים טובים, אישיים, פשוטים, נוגעים. יש בסיפורים כנות והודאה בהחמצות של החיים, בחרדה ובכאב. אבל יש גם סיפורים סתמיים, לא לגמרי ברורים, שמקומם לא היה נהיר בעיני.

מדובר בספר דק וקצר, מיוחד, שעשוי להתאים בזמנים מסוימים, אך בזמנים אחרים ייראה פשוט ואולי לא ברור. ממני הוא מקבל בשלב הזה שלושה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מותו של כוורן