לפעמים פשוט לא להאמין על הדרכים שבהם אפשר להשיג "בימינו" ספרים, ואתם יכולים להאמין לי, כי כבר שיתפתי (באתר שלי ובספר השלישי שלי) ב-"סיפור לפני שבת" שכתבתי בעקבות חוויה משותפת שעברתי עם אחד מהחברים הטובים שלי, במציאת הספר "הצוואה הגדולה" של פרנסואה ויון.
אני אני לא מתכוון לספריות הרחוב שאני דווקא מברך על היוזמה בכל עיר ובכל קריה להציב לפחות אחת כזאת. בכלל לפני שקראתי את הספר של פיליפ רות שנושא בכוונה את אותו שם "כלאדם" (כמחווה ליצירה הזאת) לא ידעתי על הספר הזה שמחזאי אנונימי כלשהו כתב אותו.
לא שאני לא אוהב תיאטראות אבל מה לי ולמחזות? אני מתכוון מהבחינה של לקחת ולקרוא אותן, שתבינו לקרוא עליהן (היסטוריה, סקירות, מאמרים וכיוב'...) אין לי שום בעיה ותתפלאו דווקא הקדשתי את אחד המדפים בספריה שלי לעולם הבדים שמבחינתי משותף לקולנוע מקף תיאטרון. אני לא יודע מה איתכם אבל אני באמת זוכר את הקולנוע עוד מהזמנים בהם זזו וילונות אדומים לצדדים גם לפני התחלות של הקרנות סרטים.
בכל אופן אתם ודאי שואלים בצדק איפה מצאתי את הספר הזה? שלא האמנתי שאני אמצא (וכמי שאוסף את הספרים שלו בצורה כזאת שכמעט כל ספר קשור בספר אחר) באמת שמחתי במציאתו, זה היה פעם אחת כשהלכתי לזרוק פח אשפה והוא היה על אחד מדפנות הפח השכונתי. כאילו חיכה לי בהזמנה, כפי שפתחתי ואמרתי הפעם בתחילת דבריי. "לפעמים פשוט לא להאמין על הדרכים שבהם אפשר להשיג בימינו ספרים".
