את הסופר לים צ'ול-וו פגשתי לראשונה בסיפור "מסע משותף" מתוך קובץ הסיפורים הקוריאניים המודרניים "דלות גנובה", אשר עסק במפגשם של שני סטודנטים בתקופת הפגנות הסטודנטים של 1980 בדרישה לדמוקרטיה. הסיפור היה קצר, מאוד מהודק וכתוב בשפה מצויינת.

בקובץ הסיפורים הנוכחי ישנם שני סיפורים יותר ארוכים: "With Her Oil Lamp On, That Night" ו-"Sapyong Station". הסיפור הראשון מתרחש באיזור הגבול בין קוריאה הדרומית לצפונית, שתושביו קיבלו מהמשטרה הדרומית הוראת פינוי. גיבורי הסיפור הם Choe seobang, בן המקום שהצטרף כלוחם למחתרת הקומוניסטית המשתייכת לצפון קוריאה ומסתתר על הר באזור, ואמו שנשארה בכפר למטה ומפרה את צו ההרחקה מהמקום. הסיפור לא מתפתח כל כך וסופו נראה כקטע ממלודרמה תורכית. לא מומלץ. 2.5 כוכבים

הסיפור השני עוסק בתחנת רכבת, שבה נקבצו טיפוסים שונים ומשונים, הממתינים לרכבת מאחרת. לפי כמה התייחסויות בסיפור, נראה שמדובר על תקופת הפגנות הסטודנטים של 1980. בזמן ההמתנה לרכבת אנחנו נחשפים לסיפוריהם האישייים של הנוסעים, המציגים צדדים בחייהם הקשים של תושבי קוריאה - עוני ורעב באיזורים הכפריים המאלצים את תושביהם לסבול רעב או לצאת לנסות את מזלם בעיר בעבודה הגונה יותר או פחות, פירוד משפחות עקב החלוקה לקוריאה הדרומית והצפונית, ודיכוי פוליטי של סטודנטים ושל מי שנחשדו בהתנגדות למשטר הצבאי, אשר עלולים למצוא עצמם בכלא לתקופה ממושכת.
לשון הכתיבה מאוד עשירה ומשלבת תיאורים יפים ופיוטיים עם עלילה פשוטה ודלה מדי בהתחשב באורך הסיפור. הדמויות כאן לא נראות כדמויות עגולות ושלמות, אלא יותר כמייצגות טיפוסים שונים בחברה (איכר, סטודנט, אסיר וכו'). 3.5 כוכבים

הסיפורים האלה, למרות שאינם מושלמים, נותנים לקורא הצצה אנתרופולוגית אל חייהם של האנשים בקוריאה. בסיפורים בקובץ הזה יש איזכור של מנהג של הגשת מינחה למתים, סוגי מאכלים מקומיים, מערכת חימום תת־רצפתית מסורתית (ondol או goodle), אח ביתי (agungi), תנור חימום הפועל על נסורת, בתים כפריים עשויים מלבני בוץ וכו'.

הספר אינו בגדר חובה, וסביר שקוראים רבים לא יתחברו אליו, מלבד מעריצים נלהבים של קוריאה.

εϊз

את הסופר לים צ'ול-וו פגשתי לראשונה בסיפור "מסע משותף" מתוך קובץ הסיפורים הקוריאניים המודרניים "דלות גנובה", אשר עסק במפגשם של שני סטודנטים בתקופת הפגנות הסטודנטים של 1980 בדרישה לדמוקרטיה. הסיפור היה קצר, מאוד מהודק וכתוב בשפה מצויינת.

בקובץ הסיפורים הנוכחי ישנם שני סיפורים יותר ארוכים: "With Her Oil Lamp On, That Night" ו-"Sapyong Station". הסיפור הראשון מתרחש באיזור הגבול בין קוריאה הדרומית לצפונית, שתושביו קיבלו מהמשטרה הדרומית הוראת פינוי. גיבורי הסיפור הם Choe seobang, בן המקום שהצטרף כלוחם למחתרת הקומוניסטית המשתייכת לצפון קוריאה ומסתתר על הר באזור, ואמו שנשארה בכפר למטה ומפרה את צו ההרחקה מהמקום. הסיפור לא מתפתח כל כך וסופו נראה כקטע ממלודרמה תורכית. לא מומלץ. 2.5 כוכבים

הסיפור השני עוסק בתחנת רכבת, שבה נקבצו טיפוסים שונים ומשונים, הממתינים לרכבת מאחרת. לפי כמה התייחסויות בסיפור, נראה שמדובר על תקופת הפגנות הסטודנטים של 1980. בזמן ההמתנה לרכבת אנחנו נחשפים לסיפוריהם האישייים של הנוסעים, המציגים צדדים בחייהם הקשים של תושבי קוריאה - עוני ורעב באיזורים הכפריים המאלצים את תושביהם לסבול רעב או לצאת לנסות את מזלם בעיר בעבודה הגונה יותר או פחות, פירוד משפחות עקב החלוקה לקוריאה הדרומית והצפונית, ודיכוי פוליטי של סטודנטים ושל מי שנחשדו בהתנגדות למשטר הצבאי, אשר עלולים למצוא עצמם בכלא לתקופה ממושכת.
לשון הכתיבה מאוד עשירה ומשלבת תיאורים יפים ופיוטיים עם עלילה פשוטה ודלה מדי בהתחשב באורך הסיפור. הדמויות כאן לא נראות כדמויות עגולות ושלמות, אלא יותר כמייצגות טיפוסים שונים בחברה (איכר, סטודנט, אסיר וכו'). 3.5 כוכבים

הסיפורים האלה, למרות שאינם מושלמים, נותנים לקורא הצצה אנתרופולוגית אל חייהם של האנשים בקוריאה. בסיפורים בקובץ הזה יש איזכור של מנהג של הגשת מינחה למתים, סוגי מאכלים מקומיים, מערכת חימום תת־רצפתית מסורתית (ondol או goodle), אח ביתי (agungi), תנור חימום הפועל על נסורת, בתים כפריים עשויים מלבני בוץ וכו'.

הספר אינו בגדר חובה, וסביר שקוראים רבים לא יתחברו אליו, מלבד מעריצים נלהבים של קוריאה.

εϊз