ביקורת ספרותית על הספר האדום מאת אסף ענברי
ספר טוב

---

הם יצאו ממשפחות חסידיות, על גינוני הכבוד, יצר השלטון, הענווה המזויפת והמילים הגבוהות.
לא מדובר בחסידות קרליין ויורשיה או חסידות אחרת, שאנחנו כל כך אוהבים לבוז להם, אלא בשמאל הישראלי בתקופות העלייה השנייה, ועד שנות החמישים עם הפילוגים: איחוד-מאוחד, מפא"י- מפ"ם, המפלגה הקומוניסטית חד"ש מול מק"י ועוד כמה רסיסים כאלו.
לכאורה, אידאולוגיה. למעשה, כיסאולוגיה.
הדמויות בהם מדובר הם מאיר יערי עם גינוני המלכות של רכב צמוד ונהג אישי שנושא את התיק שלו לכל מקום, מול ברל כצנלסון.
כמו בסיפור חסידי אמתי, הם בני דודים, דוד גרין, בן גוריון, החל את צעדיו הראשונים בביתם , סעד על שולחנם ופיתח אידאולוגיה עוד בוורשה.
טבנקין שותף גם הוא ל"לבטים ואידאולוגיה" כמו משה סנה שחיפש מקום ונדד מהערצה לתרבות האנגלית עד לסגידה לסטאלין.
הם אינם חושבים כי לצטט מהתנ"ך זאת "הדתה", אלא חלק מחייהם ותרבותם.
המרתק ביותר בקריאה הוא תהליך "חיפוש הצדקה אידאולוגי" לסגידה לסטאלין, גם כאשר מגיעות ידיעות על אנטישמיות, רדיפות יהודים ובמיוחד הצורך בצידוק להסכם ריבנטרופ -מולוטוב.
אכן אקרובטים מילוליים.
אסף ענברי מפשיט אותם במערומיהם. הוא אומר לנו, הקוראים: "הם התחילו בכוונות טובות ונתקעו ברחובות ללא מוצא".
הדבר הכי כואב בעיני, הוא תהליך התפתחות הפלמ"ח. זה מתחיל בקבוצה קטנה של נאמני מפא"י וצוות מנהיגים כמו יצחק שדה , יגאל אלון ומשה דיין.
הכורח לעבוד בקיבוצים בהם התגוררו, בבחינת "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח", הייתה לצנינים בקיבוצים של השומר הצעיר, עיקר הקובלנות היו על משך הגיוס ונטישת הבית ועבודה ב"שדות אחרים". חלק טען כי לא כל הבנים חוזרים למשק, אם בגלל שהם מתקשרים עם בנות מקיבוץ אחר, או, חס ושלום, משינוי אידאולוגיה. לכן, הוחלט על הקמת פלוגות של "השומר הצעיר".
ההתנדבות הגדולה של זרם זה, הייתה לצנינים בעיני ה "מפאיניקים". מה עוד שהתברר כי הם היו כמעט היחידים שהשתתפו ב"סזון", בלי שאלות מיותרות ובלי יותר מדי כאבי בטן.
הצעד של "פירוק הפלמ"ח" על ידי בן גוריון בימי הקמת המדינה, היה מעבר לשיקול ה"ממלכתי". אבל בעצם, הפירוק לכאורה, לבש צורה אחרת.
לעניות דעתי יש לו עקבות אידאולוגיות גם היום.
הספר מרתק בעיני. כי דמויות שהם כיום רחובות, חוזרות לתחייה. ויש מה להרהר בדגלים שאנו נושאים היום מול המקור.
הכתיבה של אסף ענברי מרתקת. היא נעה בין ביוגרפיה של הדמויות המרכזיות, לסיפורי אנקדוטות וגם רכילות, מי הייתה המאהבת של מי, ומי ננטשה על ידי בעלה.
הקריאה דורשת מאמץ מסוים, אבל נושאת פרי.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הספר האדום