כששמעתי שיצא לאורלי סיגל ספר חדש חשבתי לעצמי: "איך זה יכול להיות, הרי שרה מהמושב בבקעת הירדן, בעלת חממות הפלפלים, ועומר השף ( מספרה הקודם "בואי") עדיין כל כך נוכחים בי, והזמן שעבר לא טשטש אותם בכלום." אז כן, זה כוחו של ספר טוב. הדמויות שנצרבות בך, וממשיכות ללוות אותך הרבה אחרי שסיימת את הספר. כי כזו הכתיבה של אורלי. הדמויות שלה לא פלקטיות, הן מלאות באופי, הן עגולות ומתפקעות מרוב חיות.
כמו בשני ספריה הקודמים, גם בספר הזה מעמידה אורלי במרכז הסיפור משפחה. ומשפחתיות על כל הטיותיה. המרחב המשפחתי הוא כר נרחב לסיפורים, ואורלי- יודעת לא רק לכתוב סיפורים, מטעמים היא מוציאה תחת ידיה.
במרכז הסיפור אורלי ואבי. ירושלמים נשואים והורים לשתי בנות. הוא עוסק בהרכבת מנעולים, ולעיתים גם בפריצתם, והיא מנקה בתים. לכאורה אין קשר בין העיסוקים שלהם, אבל משלח ידם די דומה. שניהם נכנסים לבתים של אנשים אחרים, מגיעים לפינות הכי אינטימיות של האדם, סיפורי חיים והרגלים של אנשים זרים נחשפים בפניהם, כשתוך כדי תנועה הם בוחנים את חייהם שלהם, שסוד גדול מרחף מעליהם, ובדרך עולות השאלות שלא נותנות מנוח לגבי הבחירה שעשו.
ויש את נעמי כבדת השמיעה בת השלושים ושש, שהיא ילדה מאומצת, שמתלבטת בקשר למכתב שקיבלה מאמה הביולוגית.
כל אחת מהדמויות מחזיקה בסיפור משפחתי שבצורה כזו או אחרת נקטע. ומכל המקטעים האלו יצרה אורלי סיפור אנושי ויפהפה, איחדה אותו לסיפור שלם והדוק, מהוקצע מכל כיוון, והצליבה את הדמויות ביד אומן.
וקצת על הכריכה: כי אי אפשר בלי. אהבתי מאוד את הכריכה. אהבתי את זה שהייתי צריכה להתבונן בה שוב ושוב, לתהות על פשר הטשטוש. אבל כמה הוא חכם ונכון הטשטוש הזה! כי כשקוראים את הסיפור, הטשטוש נעלם והכל מתבהר.
והסגירה של הספר!
אורלי, הכתיבה שלך היא קסם. אבל ממש!


















