כששמעתי שיצא ל<mark>אורלי סיגל</mark> ספר חדש חשבתי לעצמי: "איך זה יכול להיות, הרי שרה מהמושב בבקעת הירדן, בעלת חממות הפלפלים, ועומר השף ( מספרה הקודם "בואי") עדיין כל כך נוכחים בי, והזמן שעבר לא טשטש אותם בכלום." אז כן, זה כוחו של ספר טוב. הדמויות שנצרבות בך, וממשיכות ללוות אותך הרבה אחרי שסיימת את הספר. כי כזו הכתיבה של אורלי. הדמויות שלה לא פלקטיות, הן מלאות באופי, הן עגולות ומתפקעות מרוב חיות.

כמו בשני

תמיד קינאתי באנשים שעשו פוס באמצע החיים, והלכו אחרי החלומות שלהם. כלומר חיו את החלומות.יותר מכל צריך לזה בעיקר אומץ. לקטוע את מהלך חייך, לעצור את כל המוכר והידוע, לשנות כיוון ולהתחיל מהתחלה. נשמע כיף, כן. קל? אני לא בטוחה.כנראה שכולנו נולדנו עם שק של חלומות. אבל יש כאן טריק. ברגע שנגשים חלום, והשק יתרוקן- מיד הוא יתמלא בחלום אחר שצריך להגשים. מה שגורם לנו להיות במירוץ תמידי. ואחרי מה? ואולי הכל הו

כהורים תמיד מרגישים אשמים בגלל משהו, משהו שהחמצנו, שלא ראינו, שלא מספיק התאמצנו בשבילו. אני חושבת שכאמא אני נעה באופן קבוע בין קשת רגשות אחת לשנייה, תמיד על טורים גבוהים כמו מוכנה להיות שם תמיד בתפקיד. הרצון לתת הכל ממני הוא מובנה באוטומט, משהו שינקתי מההורים. מנעד הרגשות קורה גם באהבה, בזוגיות, כרעייה והספר הביא לי הצצה נדירה על מה קורה בחצר של השכן. אדם בדרך כלל חי את חייו שלו והם מספקים מלא אתג

לכל אורך הקריאה בספר בערה בי קנאת סופרים. עזבו רגע את הסיור, תקשיבו לכתיבה - היא מענגת.
תיאורים מדויקים ולא מתפלפלים בעומס מטאפורות. משפטים שמפסלים רגש ובכמה מילים מדייקים תחושה. של קרבה או בדידות, של חמלה או גועל.
<mark>אורלי סיגל</mark> עוסקת במשפחה, בתא הזה שהוא כאילו אחיד אך כל כך מורכב ומשתנה. בקרבה ובריחוק שיוצרים התפקידים במשפחתיים - אב, אם, ילד, אח. בין אם קיים ובין אם נעדרים.
בסיפור הזה יש חיבור בי

בספריה של <mark>אורלי סיגל</mark> אני מרגישה שהכריכה משחקת אתי איזה משחק. היא מפתה אותי, והיא אף פעם לא מאכזבת אותי. ההפך. אני נשארת עם טעם של עוד.
בספרה בעל השם המסקרן בואי (ואני באתי, התמסרתי, וכל כך שמחתי בספר המרגש הזה) תמצאו שלוש נובלות.

חממות היא הנובלה הפותחת את הספר. שרה, אלמנה כבת שישים בעלת חממות פלפלים ממושב בבקעת הירדן. חוץ מהפלפלים מטפחת שרה גם את סיפור חייה הסבוך המשליך גם על הדור הבא.

בנו

בואי / <mark>אורלי סיגל</mark>, הוצאת כנרת זמורה ביתן

שלוש נובלות, שלושה סודות ושלושה גיבורים שבאים מכאב, חווים כאב וגדלים מתוך הכאב. וזה נורא יפה.
החוט המקשר בין שלושת הנובלות הוא המשפחה: בראשונה אלמנה המסתירה אירוע מעברה ממשפחתה ומבינה שהיא לא מוכנה לשלם את מחיר ההסתרה. בשנייה אישה שעוברת הפריות חוזרות בגלל חשש ממחלה גנטית מתייסרת בגוף ובנפש, מפחדת שהזוגיות שלה משלמת את מחיר המשפחה שהיא חולמת עליה עד שסו

המלצה של ספר שהתאהבתי בו בטוחה שגם אתם ובעיקר לאחר
שתגלו את הסוד המרגש ...
.שם הספר : ועכשיו אהבה
שם הסופרת : <mark>אורלי סיגל</mark>
שתיים הוצאה לאור
256 עמודים
בכתיבה עמוקה מטלטלת ומרגשת מנגישה לנו הסופרת <mark>אורלי סיגל</mark> את ספרה השלישי ועכשיו אהבה
כשמספר לספר ניכרת כתיבתה המשובחת ובספר זה ה-שיא לנושא רגיש מרגש ונוגע ללב : מהי אהבה לילד הלא היא אהבה שאינה תלויה בדבר כי הורות היא עולם ומלואו בהמו

כל כך נהניתי לקרוא את ספר הביכורים של <mark>אורלי סיגל</mark>, ניסויים פתוחים. הספר, שעוסק בקורותיהן של שלוש משפחות שעוברות לגור יחד בקומונה, הוא ספר על יחסים- זוגיים, חבריים; על אהבה וקנאה; על תשוקה- תשוקה לחיים, שיהיו מדויקים ובעלי משמעות, תשוקה לסקס אחר. הוא מרתק ומסעיר ונוגע, סקסי ומרגש, ושרוט ומלוכלך בדיוק במידה הנכונה. הדמויות שמאכלסות את דפי הספר ואת הקומונה הן עמוקות ואמיתיות וחד-פעמיות, והן ומעוררות ה

את התרשמותי מספר הביכורים של <mark>אורלי סיגל</mark> אני רוצה להתחיל דווקא מצורת הכתיבה, מהשפה, מהמשפטים. משובח! אין מילה אחרת לתאר.

צורת הכתיבה הזורמת, לעיתים במשפט קצר לעיתים ארוך, לפעמים מילה אחת מסכמת ולפעמים משאירה שאלה פתוחה. העושר המילולי המדויק, השפה שאינה גבוהה ומתנשאת אך אינה סלנג רחוב. כל אלה יצרו צורת כתיבה שנותנת תחושה כאילו הספר כולו הוא שיחה בין אנשים ולא מילים מודפסות. שאפו!



העלילה ע