ביקורת ספרותית על הטנק - פרוזה # מאת אסף ענברי
ספר מעולה

---

חמישה אנשים שונים, עם חמש גרסאות מקבילות, טוענים שהם עצרו את הטנק הסורי בשערי קיבוץ דגניה א' במלחמת העצמאות, עצירה שמנעה מהסורים להתקדם ולכבוש את צפון הארץ. יש כאן קרב על הקרדיט – קרב בו כל אחד מהמעורבים בניצחון מנסה להקטין את חלקו של זולתו.

אסף ענברי נותן במה לקולם ולקורות חייהם של כל אחד מהחמישה. נכון ל-2018, שניים מתוך חמשת הטוענים לכתר עדיין בחיים.

הספר כתוב יפה, עם הומור במקומות המתאימים, בלי תיאורים מיותרים, אלא אם כן הם רלוונטיים לעלילה. בגב הספר תיאר את כתיבתו עמוס עוז: "הכל כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדייקת מאד". דוגמה שאהבתי לקוחה מתיאור של כנס של נכי צה"ל (עמוד 123): "נכים שהיו מצוידים בשתי ידיים קיבלו את פניו של דדו במחיאות כפיים סוערות. השאר טפחו בידם על הירך".

הטנק של דגניה נמצא היום בדגניה א'. זהו אתר מורשת עליו התחנכו רבים. אל תצפו לקבל תשובה מי הוא האיש שעצר את הטנק. הספר לא נותן תשובה לכך, ומבחינת המחבר זו גם לא השאלה בכלל. זהו לא ספר מחקר, אלא סיפור. המסר הוא שהטנק הושמד על ידי בקבוק מולוטוב (או רימון או טיל פיאט לפי גרסאות אחרות), ושבגלל טנק אחד כל הצבא הסורי ברח בחזרה לסוריה. הרעיון והמסר חשובים יותר מהאמת ההיסטורית.

» ביקורות נוספות של יוסי
» ביקורות נוספות על הטנק - פרוזה #