חמישה אנשים טוענים שהם אלו שירו את התחמושת שעצרה את הטנק בדגניה. אלה אנשים אמיתיים והיו על כך כתבות תחקיר בעיתונים בעבר.
אסף ענברי לוקח את סיפוריהם ושוזר אותם זה בזה, בראייה לאחור אחרי מלחמת יום כיפור והשבר הגדול בעקבותיה, שהשפיע על הגיבורים באופן אישי.
ענברי כותב את גיבוריו, את היישראליות ואת ההוויה הקיבוצניקית בשפה מתומצתת וחדה. הוא קורא לזה "שפה רזה" ורואה שליחות בכתיבה הזאת. אני ראיתי בזה קצת ציניות והרבה ביקורת. ענברי טוען שהוא מתאר פעולות ושהקורא יעשה את ההשלמות בעצמו.
הספר סוקר הרבה אירועים היסטוריים מה עמק הירדן בכלל, קרבות בעמק במלחמת השחרור ועד הקשרים של מדינת ישראל עם אידי אמין.
מי שאהב את הכתיבה ב"הביתה" יאהב גם את הספר הזה, ומי שלעדיין לא קרא שיחפש את הספר.
תמצית הישראליות, התעסוקה התאגידית בישראל, דרגי הביניים בצבא והקיבוצניקיות. יופי של ספר!


















