ביקורת ספרותית על שכנים - השמדתה של הקהילה היהודית בידוובנה שבפולין מאת יאן טומש גרוס

---

*** כולל ספוילרים ***


את הספר הזה תכננתי לקרוא כבר מזמן. הבחירה בשם "שכנים" היא מאוד מינורית, בניגוד למה שהספר עוסק בו.

על מה חושבים כשמדברים על שכנים?

רוב הסיכויים שאתם לא חושבים על מי שכולא אותך באסם, שופך דולק ושורף אותך ואת בני משפחתך...

ב-10 ביולי 1941, הורו ליהודים בידוובנה (Jedwabne) , עיירה קטנה במזרח פולין, להתאסף בכיכר, באמתלה שהם נקראים לעבודות ניקיון. באותו היום השתוללו בעיירה פולנים, הן מקומיים והן אנשים מישובי הסביבה שהגיעו מבעוד מועד לקח חלק ב"חגיגה" המתוכננת, חלקם רכובים על סוסים ובעגלות. הם רצחו יהודים ברחובות בסלעים, מוטות ואלות, הכריחו נערים יהודים לשבור את פסלו של לנין ולשאת את השברים, כאשר בראש הושם הרבי כשכובעו על מקלו, וכולם אולצו לשיר "המלחמה היא בגללנו". יחד עם שאר יהודי העיירה שקובצו בכיכר, גרשו אותם לאסם של ברוניסלאב שלשינסקי, ושרפו אותם בתוכו. האירוע הזה הוא שיאם של מעשי האלימות כנגד היהודים באיזור והשפלתם, כאשר מעשים אלה הלכו והתגברו לאחר הכרזת המלחמה של גרמניה על בריה"מ ב-22 ביוני 1941.

כ-12 תושבים יהודיים מידוובנה שרדו את המלחמה, כאשר שבעה מהם ניצלו בזכות בני הזוג אלקסנדר ואנטונינה ויז'יקובסקי מהכפר הסמוך יאנצ'ב (Jancew). בני הזוג האלה סבלו מה"כתם" של תמיכתם ביהודים, ונאלצו לעבור ממקום למקום כל פעם שגילו את עברם כתומכי יהודים.

לא ברור אם הרצח היה רעיון של הגרמנים או יוזמה מקומית, אבל ברור שמי שניהל ותכנן את הרצח הוא ראש העיר מריאן קרולאק ואנשי מועצת העיר, כאשר הגרמנים רק צילמו את האירוע, אך לא השתתפו במעשה עצמו. ישנן אף עדויות שיהודים שהיו בז'נדרמריה המקומית, דווקא ניצלו על ידי הז'נדרמרים הגרמנים. הפולנים עשו את מעשיהם, לא מתוך אילוץ אלא מרצונם שלהם.

נראה שהיו תקופות יותר שלוות ביחסים בין היהודים לפולנים. בספר הזכרון של יהודי ידוובנה מוזכר, למשל, מקרה שבו רייזלה מטחנת הקמח נתנה חלב ברוחב לב לבת השכנים הפולניים, כאשר ראתה את עוניים, ואילו בני אותה משפחה פולנית מתוארים אחר כך כפוגרומיסטים נלהבים. אותה רייזלה גם מתוארת בספר ידוובנה כמי שחילקה לחמניות לשכנים הפולנים בתקופת רעב. הפולנים והיהודים היו קוראים זה לזה בשמם הפרטי בלי גינוני יתר. עם זאת, גם בתקופות השלוות היה מתח של אלימות עצורה, שהיתה עלולת להתפרץ עם כל עלילה שהיא. בחלק מהמקרים הצליחו להרגיע את האירוע בטרם התפרץ, כאשר שילמו לפוליטיקאים ולאנשי הדת המקומית על מנת שירגיעו את הרוחות הסוערות.

גרוס מעלה רעיונות שונים מדוע האוכלוסיה המקומית היתה נלהבת למעשה, כולל עלילות הדם הידועות, תפישה שהיהודים הם תומכי הקומוניסטים שנואי הנפש (שהיגלו חלק מאוכלוסיית האזור), שוד הרכוש היהודי ועוד. הספר נראה כמופנה נגד התפישה הנפוצה אצל הפולנים שרואים עצמם כקורבן, ותולים את רצח היהודים בגרמנים בלבד. גרוס טען שבתקופת מלחמת העולם השניה פולנים הרגו יותר יהודים מאשר גרמנים, ועל כך נפתחה נגדו חקירה על פגיעה בשמה הטוב של פולין - עבירה שהעונש הצפוי עליה הוא 3 שנות מאסר. לאחר כמה שנים החקירה הסתיימה ללא כתב אישום.

הספר מבוסס על עדויות ממשפטים שנערכו לפורעים ב1949 וב-1953 בתקופת השלטון הסובייטי בפולין, עדויות אישיות מהמכון היהודי ההיסטורי (ZIH), שיחות עם כמה ניצולים יהודיים, עם כמה מאנשי ידוובנה ועם אנטונינה ויז'יקובסקי ועוד.

Ƹ̵̡Ӝ̵̨̄Ʒ

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על שכנים - השמדתה של הקהילה היהודית בידוובנה שבפולין