ניסיתי לקרוא את הספר הזה עד הסוף (בהמלצתו של זאבי קציר) אבל לא הצלחתי. נשארו לי שלושה סיפורים, אבל הרגשתי שאני באמת מתחילה להתעצבן ומוטב להפסיק.
גם ככה הספר שכב אצלי על המדף כמעט 20 שנה. קניתי אותו פעם באחד מירידי החיסול, קצת אחרי שהוא יצא לאור בעברית, והתוכנית היתה לקרוא בו בזמן נסיעות. נסעתי אז הרבה מאוד ברכבות ואוטובוסים, והספר הקטן הזה התאים לנסיעה בלי להכביד במשקל. עכשיו, כשהבנתי שהנסיעות בתחבורה ציבורית יהיו זמן רב מחוץ לתחום בשבילי, החלטתי שהגיע הזמן לקרוא אותו. וסוף סוף הבנתי שלא הנסיעה עצמה הפריעה לי עם הספר, אלא שהספר הזה פשוט לא מעניין אותי.
זה ספר סיפורים שבכולם מסופר על חייהם של גולים מצ'ילה שהגיעו לספרד. אין כאן קשיי קליטה. הגולים, רובם, צעירים שממשיכים בחייהם, ומקיימים קשרים האחד עם השני. רק שבספר אין רגשות וסביר להניח שזה מה שהפריע לי. אין תיאורי רגשות של אנשים שהגיעו לארץ זרה, ורובם גם ישבו בכלא בארצם. ואין תיאורי רגשות גם ביחסי המין שהוא מרבה לתאר. הכל מכני וטכני. ולי זה הפריע מאוד.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




