ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 2 באוגוסט, 2021
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
הספר עוסק בשבועיים "חופשה" שקיבלה יחידת חיילים המשרתת בעיראק, אחרי שעברה קרב קשה. החיילים מוסעים (בלימוזינות...) בין ערים גדולות המתנדנדות פוליטית, לפגוש ולרענן את הפטריוטיות של אמריקאים מן השורה שמצביעים בבחירות. עיקר הסיפור מתרחש במשחק פוטבול חגיגי בטקסס – תמצית הרוח האמריקאית.
בילי לין הוא חיל בן 19, שהגיע לצבא מבחירה: בגיל 18 היתה לו ברירה בין כלא לצבא. הוא מצא את עצמו נלחם בעירק, במלחמה שאין לו מושג מה סיבתה. בילי מייצג בספר הזה את הצבא האמריקאי. בחתך הסוציו-אקונומי (הבינוני-נמוך), במקום הגידול (פריפרייה) במידת העניין של המדינה בחייליה (רק אם עשו מעשה חריג – נלחמו באופן הרואי או נתפסו במעשה נפשע). החיילים – הנמצאים שבועיים ב"מסע הופעות" מאולתר, קיבלו גם יומיים להגיע הביתה, לפגוש את המשפחה שלא ראו כבר שנה. מיד אחרי סיבוב ההופעות הם יחזרו לעיראק, כי הצבא עוד יכול להשתמש בגופיהם הצעירים ובנפשם המעוכה.
והנה מה שאומר סָמָל הפלוגה, לאחד האזרחים הפריבילגים, המביע את התפעלותו מההישגים הצבאיים של הפלוגה: "...זאת חבורת פסיכופטים הכי רצחנית שראית בחיים שלך. לא יודע איך הם היו לפני שהצבא שם עליהם יד, אבל, תן להם מערכת נשק ושני משקאות אנרגייה והם מפוצצים את האמ'אמא של כל מה שזז... אתה תמשיך לקדוח (נפט) אנחנו נמשיך לרצוח"
החברה האמריקאית מונחת פה על שולחן הניתוחים, על המון נצנציה, פרסומות מתפרצות, ניאון, רעש, משחקי ספורט עם אוהדים משולהבים החוגגים את החלום האמריקאי בהגרת זיעה, שתיית אלכוהול לרוב, פרצי אלימות וכמה שיותר הגזמות. המלחמה, לאמריקאים מן השורה, אינה שונה ממשחק מחשב. היא מרים האגו הלאומי. מריעים פה "לחיילים שלנו" ובלבד שיישארו רחוקים. שאפשר יהיה להמשיך להתפעל מהספורט הנקרא "המלחמה שלנו", גברי כל כך, זוקף את הגֵו, מצטלם כל כך מרשים.
פאונטן מתאר את אמריקה הפשוטה, על תושביה התמימים, המסתפקים במה שמספרים להם שהם חיים במדינה הטובה בעולם ומאבדים את רכושם אם במקרה נקלעו להוצאות רפואיות שאין ביטוח שיכסה אותן. משחקי ספורט המהווים תחליף כלשהו לשיממון החיים, מעודדות שיופיין הוא כרטיס היציאה היחיד שלהן מחיי כמעט-דלות, שחקני פוטבול שמטפחים את התוקפנות, לא רק במשחק עצמו ושואפים "להוריד" אדם אמיתי, בלונה פארק הנקרא עיראק.
הספר כתוב היטב. פאונטן הציני והסרקסטי מעביר את מסריו בקול רם, בלי הסוואה. התייחסותו לצבא ולמלחמות האמריקאיות אינה נגועה ביראת-כבוד או פטריוטיות, החברה האמריקאית מתוארת בקווים חדים ובכשרון כתיבה ניכר על רדידותה, רדיפתה אחרי סמלים חיצוניים, השימוש שהיא עושה בכוח-אדם מתכלה של צעירים בורים ומבולבלים, המסכנים את חייהם במלחמות שאין להם מושג מה מטרתן.
בן פאונטן חי בטקסס, שהיא מרכז השמרנות האמריקאית, נראה לי. גם הגיבור שלו נולד וגדל בעיירה קטנה בטקסס. הקיצוניות בה מספר פאונטן את הסיפור מאפשרת לקורא להתוודע לפנים פחות גלויים של המעצמה היחידה.
חובבי התרבות האמריקאית ושונאי יפי נפש, כנראה לא יאהבו את הספר הזה.
36 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ראובן, אתה אולי לא סבור
אבל זאת עובדה. אלפי תותחים מכוונים לסיאול בכל רגע נתון כולל עכשיו ממש והצבא האמריקאי הוא זה שמונע מהצפון להתנפל עליהם. בקושי רב ותוך הקרבה גדולה, הצליחו האמריקאים בראשות מקארתור להציל את קוריאה מציפורני הרודנים מהצפון . היא כבר למעשה כמעט נכבשה על ידם. ממליץ לך ללמוד על מאבק האיתנים שם. גם יפן נורא מפחדת משכנותיה ובטחונה נשען על ארה"ב. ואלה רחוקות מלהיות הדוגמאות היחידות. הפחד מהקומוניזם לא היה פחד סרק, כידוע. גם אירופה המערבית הייתה נכבשת בקלות על ידי ברה"מ אחרי המלחמה אם ארה"ב לא הייתה עומדת באומץ ושמה להם גבול.
יש לה זכות וחובה מוסרית להתערב ולנסות לעזור לאומללים, להתאמץ להנחיל ערכים דמוקרטיים.נכון, לפעמים זה לא הולך, זה לא נעשה רק מטעמים נטולי עניין, אבל זה עדיף על כלום. שאר העולם מביט מן הצד באימפוטנטיות ואף משתף פעולה עם השטנים שתפסו שלטונות בכח הזרוע. אני לא אומר - אמריקה עשתה טעויות (ומי לא?) קשות כמו לחזק מנהיגים שהתבררו אח"כ כרודנים וגם היו כמשענת קנה רצוץ עבורה. על כל פנים, אמריקה היא מקור האור(בינתיים) ולא שורש כל רע. |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
פאלפ- אני לא סבור שדרום קוריאה קיימת רק בזכות ארה"ב
ותיעלם בשנייה. ארצות הברית עשתה הרבה טוב, אין שאלה. הפלישה לנורמנדיה,תכנית מרשל שבאיזה מקום הצילו לפחות חלק מאירופה. אבל אני לא חושב שיש למדינה זכות אמיתית להיכנס לאחרת ולנסות לכפות עליה ערכים בשם הדמוקרטיה שלה. או מה שעשתה ארצות הברית בגלל הפחד הבלתי רציונלי מקומוניזם. כליאת אלפים רבים מתושביה שלה ממוצא יפני. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, עמיחי.
זה בהחלט ספר אמיץ שגורם לך לחשוב. |
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
יעל, תודה על התזכורת.
אני חשבתי שזה ספר מעולה. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
חברים, אני רק מזכיר לכם
שיש מדינות שקיימות רק בזכות ארה"ב עד עצם היום הזה, כמו דרום קוריאה עם כל השפע, היופי והליברליות שייעלמו בשנייה שהאמריקאים יעזבו. גם יפן הייתה עד לא מזמן לפחות במצב דומה. בלי ה"שריף" הזה ההשתוללות של מדינות רבות בעולם הזה הייתה בלתי מרוסנת(סין, טורקיה, רוסיה....) ואז היינו רואים מה זה עולם רע. בזכות עוצמתה חלקן לפחות מאפשרות מראית עין של דמוקרטיזציה, פרומיל של שמירה על זכויות אדם. ומה היה קורה בזמן המלחמה הקרה בלי ארה"ב? ובכל תקופה יש איזשהו "שריף", התמזל מזלנו שבתקופתנו זה אמריקה.
נכון,המשטרים המדכאים רעים קודם כל בגלל שהם מתעללים באזרחיהם החלשים.לרובינו לא אכפת, אני מבין. ולו רק מסיבה הזו יש למנוע מהם אפשרות להשיג נשק גרעיני ,כי זה מאפשר להם חסינות להמשך ביצוע מעשיהם הנפשעים, שלא לדבר על האפשרות שהנשק הזה יזלוג לבני בריתם או ייעשה בו שימוש. המדינה גם לא "מנכסת" לעצמה הישגים, אבל היא מאפשרת את התנאים לאומנים, מוזיקאים, מדענים וממציאים להצליח. לא אנשים עם אזרחות אמריקאית שישבו בפקיסטן עשו סרטים מצוינים, הקימו את עמק הסיליקון והמציאו כל כך הרבה דברים שעוזרים לאנושות, אדרבא אם כבר, הם באו לאמריקה כדי שיוכלו להצליח. אף מדען או אומן, לא מצליח סולו, יש מגוון גורמים שעוזרים לו. המדינה יכולה רק להתגאות באזרחיה על הישגיהם, לא לתפוס בעלות עליהם. |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
פאלפ- האמריקאים אינם מרושעים כמו היפנים אבל עשו המון טעויות.
כמו מאות אלפי הרוגים מקומיים בוייטנאם וקוריאה במלחמות מטומטמות ומיותרות.
הפלישה השנייה לעיראק ע"י בוש הבן כאילו בעקבות 9/11, שלא היתה קשורה כלל. הירושימה ונגסאקי,אם כי יש שיטענו שאילו נמשכה המלחמה היה מספר הקרבנות גדול יותר. ארה"ב מינתה עצמה לשריף של העולם.והיא לא. לא תפקידה למגר את שלטון הטאליבן.ארה"ב ניסתה לכפות דמוקרטיה.זה לא עובד. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
Pulp_Fiction - כל כך הרבה אזרחים רשומים כאמריקאים, שברור שהמדינה תרשום לעצמה המון ממציאים.
מדינות אחרות (גרועות לא פחות ממנה, כמובן) לא מאפשרות להמצאות מסויימות להתפרסם כדי שאחרים לא יוכלו להשתמש בתוצר... כאן ושם זה הישג אישי, שאין לו קשר למדינה. ממציאים השיגו הישגים שהועילו, בסופו של דבר, לכלל האנושות. כולל מה שהזכרת (שלא היה מוכר לי) פיתוח זן חדש של חיטה. מה שארה"ב עושה בגדול אינו שונה במהותו ממה שעשו מדינות אימפריאליסטיות אחרות בעבר הקרוב והרחוק. זה נכון. להשיג שטחי-השפעה, שוק סחורות, עבדים (או מקביליהם המודרניים עובדים זרים) וכו'. אבל זה לא אומר שמדיניות מגונה היא מועילה לאנושות, אם היא ננקטת על ידי מדינה שנחשבת ידידה, אפילו אם בקצוות אפשר לראות יתרונות מסויימים. לדעתי משטרים כמו הטאליבן (וגם משטר האייתולות באירן) הם מגונים וראוי שיעברו מן העולם. לא בגלל שהם מאיימים בנשק להשמדה המונית, אלא בגלל מה שהם עושים לאוכלוסיות שלהם - החלשות בעיקר. אבל כל עוד אין התארגנות רצינית של מדינות נאורות, המאיימת ואף יכולה לכפות על המשטרים האלה לסגת, ההתערבות של ארה"ב (או רוסיה, או סין) רק מעודדת אלימות ויתר מעשים נפשעים, בחסות ה"התקיפו אותנו לא בצדק" שלהם. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
בלי ספק, פרפר
האינטרס האמריקאי כמובן קיים, אני לא טוען שהם טהורים. אבל הם בהחלט לא רשעים כמו שמנסים לעשות מהם. הם בטח לא ניסו לצרף את עיראק לארה"ב. הם נלחמו בקוריאה וייטנאם כי היה פחד מאפקט הדומינו - נכון שזה לא התגשם אבל כולם חכמים בדיעבד. הם מיאנו להתערב לצפון קוריאה בשנות ה-90 ועכשיו הרודן קנה לעצמו חסינות גרעינית. למי זה טוב?
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
פאלפ, הכניסה האמריקאית לאפגניסטן היתה בעקבות הפיגועים של אל-קעידה ב-11 בספטמבר 2001.
לא היתה להם מטרה לעשות עסקים שם, אלא לנסות לנטרל את כוחות הטרור המוסלמים הקיצוניים, ולהם יש את היכולת הצבאית לשהות באזור כזה למשך תקופה ארוכה. עכשיו הם בתהליך נסיגה ואזרחי אפגניסטן ופקיסטן כנראה יחזרו לחיות תחת משטר הטאליבן הארור. דרך אגב, ביצוע הנסיגה אושר כבר בימיו של טראמפ. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
יעל, אני שמח שזה הופך לעוד דיון מרתק.
אני סך הכל גם דיברתי על התרבות האמריקאית עד כמה שדבר כזה קיים.
ההמצאות הן אולי סוג של הישג אישי, אבל עולה השאלה כיצד זה שאמריקה נתברכה בהן יותר מכל ארץ אחרת ואפילו אנשים בעלי פוטנציאל שלא נולדו שם, דווקא בארה"ב הצליחו ולא בארץ מוצאם? כי היא הייתה פתוחה מספיק כדי להאמין, הייתה בה אווירה יצירתית יותר, היו בה התנאים הנדרשים שתומכים באנשי החזון. מדענים אמריקניים מהדרום אגב, הצילו מיליארדי אנשים מרעב בעולם על ידי המצאת זני חיטה חדשים וכינון המהפיכה הירוקה, הם עשו את הבלתי ייאמן כשכל המומחים בשנות ה-60 ניבאו להודו וסין למשל מוות של מיליונים מתת תזונה! הנה לך הישג שניתן להוכחה ומדידה. תקראי על המהפיכה הירוקה ונורמן בורלג. אף מדינה לא פועלת וכל שכן ושולחת את בניה למוות מטעמים אלטרואיסטיים לגמרי. היו לה אינטרסים מסוימים,די אמורפיים נראה לי, שכה רבים הרוויחו מהם. אפשר לשאול את הנשים באפגניסטן שתחת שלטון הטליבאן גורלן היה בערות ודיכוי חמור. אגב איזה מסחר ורווח כלכלי יכולה אמריקה לפתח ולהפיק במדינה כזו? |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, חני.
אי אפשר להחליט מי יאהב/לא יאהב ספר מסויים, אבל אפשר לנסות לנחש, זה מה שעשיתי. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
Pulp_Fiction
לא ידעתי איך לענות לך על דבריך. לתפיסתי הם שגויים מהיסוד. אבל אם אתעלם מההנחה הבלתי ניתנת להוכחה שהעולם היה רע יותר אם לא היתה ארה"ב חזקה, אני מזכירה לך שמה שכתבתי עסק בתרבות האמריקאית. אם מדובר במלחמות האמריקאיות (בוא נניח בצד את שתי מלחמות העולם שיש להתייחס אליהן בנפרד) היא יצאה למלחמות על השגת שליטה, על השפעה על משטרים, על השגת שטחים, על כסף ומסחר. בדרך כלל היא נכשלה במלחמות שלה, אבל כמו עמים אחרים היא לא משתכנעת שיציאה למלחמה מהסיבות האלה נדונה לכישלון. היא ניסתה להשפיע על משטרים במדינות שונות, קרובות ורחוקות, והמחיר ששילמו חפים מפשע על הניסיון הכושל היה עצום. לגבי המצאות ותגליות - אני יודעת שכמו באולימפיאדה נוטים לשייך הישגים אישיים למדינה ממנה מגיע הממציא. אנחנו עושים את זה המון. לעניות דעתי הישגים הם דבר אישי, הניסיון לנכס אותם ללאום הוא ניסיון נואל ומוטעה ונעשה מהסיבות הלא נכונות. ועוד משהו: הצרפתים נלחמו בהודו-סין מסיבות אימפריאליסטיות טהורות. הם זנחו את המלחמה משהבינו שלא יצליחו לנצח בה. האמריקאים מיהרו לתפוס את מקומם מתוך ההנחה שהם יודעים טוב יותר מכולם. מה היה הסוף כולם יודעים. |
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
נראה לי שאי אפשר להחליט מי כן יאהב ומי לא.
עם כמה שאנחנו נגעלים מהאמריקניזיה
כולנו, רובו הגדול של העולם חלק מההשפעה של התרבות הזו ומחקה אותה ורוצה להיות כמוהה. כתבת נפלא ואני מניחה שמחקרים רבים דשים בתרבות של האמריקאים. ועל הצבא כל מה שכתוב נכון ואמיתי והלוואי שזה היה לא נכון. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
יעל( מתנצל מראש על האורך)
ממציאי ה-Google וה-whatsapp(המצאות גרועות בעיניי, אבל העולם מתמכר ומוחה כפיים)נולדו ברוסיה ואוקראינה. יש מעצמות גדולות מארה"ב, אך היא יותר מכולן מסוגלת להעניק את האפשרות לבני האדם להגשים את עצמם ומכאן כוחה. העוצמה שלה היא תרבותית, מדעית, אינטלקטואלית, רוחנית. היא כמעט תמיד בצד הטוב של ההיסטוריה, הגם שלא חפה מטעויות.
בלי אמריקה חזקה העולם הזה היה די בוודאות עני יותר, בור יותר,חשוך יותר רודני יותר ואופטימי פחות. כל תופעה מוזיקלית או תרבותית החל מג'אז, אלביס,בלוז תרבות הנגד, היפים,קולנוע, המהפכה המינית והפמיניסטית מקורן שם. בחלק מהמקרים אחרים אימצו ושיפרו אותם קצת. ואם במלחמות עסקינן אז אני מזכיר שמי שהתחיל את מלחמת וייטנאם היו הצרפתים שהתקפלו עם הזנב בין רגליהם והשאירו את העבודה השחורה לאמריקאים. ובכלל מי לא נלחם בכל מיני אזורים בעולם במאה האחרונה,רק שברוב המקרים מסיבות קולוניאליסטיות ובלי הרקורד החיובי של האמריקאים? הבריטים, הצרפתים, הרוסים, האיטלקים, הפורטוגלים -you name it. ואגב ארה"ב לא נלחמה נגד מאמא תרזה(יש מעריצי סדאם בקהל? או של טליבאן המרבים טוב וחסד בעולם?) . כשהעולם צריך שיחסלו את אל קעידה או דעש ובכלל הגנה ברור למי הוא פונה. תופעת הפוליטיקלי קורקט היא כלל עולמית ועומצתה לא פחותה באירופה, אלא להיפך. כולם עסוקים בלחקות את אמריקה אבל מעקמים את האף בגועל, מתחננים אליה לסעד ובזים לה מאחורי הגב,מתפעלים ממנה ומקנאים בה. תורת הגזע לא הומצאה באמריקה היא יושמה בהצלחה הכי גדולה באירופה וקיימת במקומות נוספים שאפילו לא צריך שהעור יהיה בצבע שונה כדי לקבל יחס משפיל ומבזה לכל החיים. אני מתעב תופעות רבות ביומיומיות האמריקאית כמו הנשק החופשי, הניכור, הערצת הדולר. אבל לא נותר לי אלא להצדיע לאומה הזו שכל אחד מאיתנו חייב לה כל כך הרבה בכל רגע נתון. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אני חולקת עליך. לדעתי יש תרבות אמריקאית - אי אפשר לטעות בה. גם אם היא לא מוצאת חן בעיני - היא קיימת ומשתלטת. מדינה ענקית עם המון תושבים - יכולה להרשות לעצמה מלחמות בהן היא מפסידה. נכון, אירופה ניצלה בזכותה פעמיים, ובזכות ההצלה הצטרפה למעגל המקבלות עליהן את מרותה. מצד שני בקוריאה, ויאטנאם, אפגניסטן, עיראק, סוריה (ועוד כמה קטנות) בהן אף אחד לא ניצח ואף אחד לא ניצל. לשנוא את אמריקה הוא מושג חזק (לפחות לגבי מה שאני מרגישה) אני לא שונאת אותה - אבל מה שהיא מייצגת מאוס בעיני. החל מהמוסרנות בה היא מכתיבה התנהגות נאותה (מהשפה התקינה פוליטית וצפונה) הפערים העצומים בין האוכלוסיות, קצת גזענות מצופה במלים יפות, הביטחון שהדרך האמריקאית היא הטובה בעולם, דברים כאלה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, Zek
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מרתקת.
במדינה ענקית רב תרבותית ומגוונת כארה"ב אין דבר כזה "תרבות אמריקאית" כמושג כוללני. יש בה המון יופי ומה לעשות,וגם עיוותים לא מעטים. אישית, לא נמשך לשם יותר מדי. עם זאת רבים בעולם הצבוע הזה אוהבים לשנוא אותם אבל להשתמש בהם שיעשו את העבודה השחורה עבור אחרים, שיצילו את אירופה(היא יותר טובה?) מאבדון וחושך(פעמיים!), שיממנו שם ויסייעו פה,שישמשו מפלט מתופת, עוני ורצח. משתמשים בהמצאות האמריקאיות בכל תחום אפשרי. התרומה של ה"תרבות" הזו לאנושות היא כזו, שלא ברור איפה היינו היום בלעדיה.אני בדעה שהיא מביאה בחשבון הכללי הרבה יותר טוב מרע.
|
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אכן יעל, יש לי כמה קרובים שם ובקנדה.
וחברים לעט. ויש להם ביקורות, בהחלט. יש גם טוב אבל הרבה גרוע. מה שמטריד להרגשתי זו התקינות הפוליטית המטורפת ומערכת הבריאות. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מעניינת, תודה לך יעל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אורן.
עד שהערת לא שמתי לב לזה... אני מניחה שסימן הקריאה פה בא לסמן הרמת קול או שאגה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, ראובן.
אני מניחה שההסתכלות שלך מוסיפה עוד רובד לנושא. למרות שהיית ילד כשנפרדת מהם, אני מניחה שנותרו עוד קשרים - חברים, קרובי משפחה וכו' שאיפשרו לך לראות את התרבות הזו גם מבחוץ וגם קצת מבפנים. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ.
לא ראיתי את הסרט. אין בי שום התפעלות לגבי האמריקאים ותרבותם. למעשה אני נגועה בדעה קדומה נגד (-: |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, מורי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
בדיוק. |
|
|
אורן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
המשפט האחרון שלך מבחינתי אומר הכל... :-)
וכמה מוזר לראות סימן קריאה בשם / כריכה של ספר
|
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מרתקת על חברה מוטרפת במובנים רבים.
מי שראה את 'מטאל ג'אקט' יודע לאיזה מכונות המלחמה הפכו אימוני המארינס ילדים בני עשרים.
נושא הגיוס והפטריוטיות לכאורה עולה בסרט 'הצלף' המצויין עם בראדלי קופר המעולה. מבוסס על אמת אלא שבעוד בסרט הוא מתגייס בעקבות 9/11, במציאות בגלל הכסף.כמו הרבה. ובאופן כללי משהו עמוק דפוק בארצות הברית. מציאות מטורפת עם תקינות פוליטית המגיעה לאבסורדים ומצמיחה תנועות כמו BLM שבבסיסה אלימה.איפה הימים שיכולת להגיד 'ניגרו' בלי פחד מתביעה. מציאות של פרברים שמסמל היוקרה הפכו למוזנחים,משטרה אלימה ואוכל זבל למכביר.מערכת בריאות שהיא כישלון טוטאלי. לא הייתי רוצה לגור שם למרות שמשם באתי כילד. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ראיתי את הסרט שלא השאיר בי את רישומו.
אני לא מעריץ גדול של התרבות האמריקאית, אם כי יש בה גם איכויות מסוימות. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אני מתפלא שאת אהבת.
|
|
|
בת-יה
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ספר חובה לכל אוהדי אמריקה , באשר הם. תודה.
|
36 הקוראים שאהבו את הביקורת
