#
הספר עוסק בשבועיים "חופשה" שקיבלה יחידת חיילים המשרתת בעיראק, אחרי שעברה קרב קשה. החיילים מוסעים (בלימוזינות...) בין ערים גדולות המתנדנדות פוליטית, לפגוש ולרענן את הפטריוטיות של אמריקאים מן השורה שמצביעים בבחירות. עיקר הסיפור מתרחש במשחק פוטבול חגיגי בטקסס – תמצית הרוח האמריקאית.

בילי לין הוא חיל <mark>בן</mark> 19, שהגיע לצבא מבחירה: בגיל 18 היתה לו ברירה בין כלא לצבא. הוא מצא את עצמו נלחם בעירק, במלח

בילי הוא בחור צעיר <mark>בן</mark> 19. הוא חייל רגלי בצבא ארצות הברית. והוא גיבור: היחידה שלו נקלעה לקרב פנים אל פנים עם קבוצה חמושה בדרום עיראק- קרב שבמקרה צולם על ידי צוות צילום שהתלווה אליהם. הסרטון הופך לוויראלי והם הופכים לגיבורים לאומיים. בשנים בהן אמריקה מבוססת בבוץ העיראקי ושומעים בעיקר על צרות ומתים- תמונת הניצחון הופכת את חיילי "בראבו" לגיבורים.
הספר מתאר את הפער העצום בין החוויה האישית של החיילים ל

"הם חוזרים ואומרים תודה בהתלהבות גדלה והולכת, הם יודעים שהם טובים כשהם מודים לחיילים, והעיניים שלהם מתנוצצות מרוב אהבה לעצמם ולהוכחה הברורה הזאת לטוב שלהם".

וגם,

"הוא מתפתה להעלות את הנושא, אבל מה כבר אפשר להגיד חוץ מהכל?"

וגם,

"האקראיות הפסיכית היא מה שמורט את עצביך, העובדה שמה שמבדיל בין חיים, מוות ופציעה איומה הוא לפעמים לא יותר מלהתכופף לקשור את השרוכים בדרך לאוכל, לבחור את האסלה ש

בילי לין בכלל לא התכוון להגיע לצבא. הוא היה בסוף התיכון כשאחותו עברה תאונת דרכים קשה, ואם לא היה לה מספיק אז כמה ימים אחרי התאונה החבר שלה החליט לבטל את האירוסין. לבילי זה היה יותר מדי, הוא תפס לום וחיסל את המכונית של החבר לשעבר וכשזה ניסה לעצור אותו בילי רדף אחריו עם הלום. השופט בבית במשפט נתן לבילי להחליט: כלא או צבא. בילי בחר בצבא. ועכשיו עונד בילי את עיטור לב הארגמן ואת עיטור כוכב הכסף. גם החב