ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 במאי, 2017
ע"י ליאור
ע"י ליאור
בילי הוא בחור צעיר בן 19. הוא חייל רגלי בצבא ארצות הברית. והוא גיבור: היחידה שלו נקלעה לקרב פנים אל פנים עם קבוצה חמושה בדרום עיראק- קרב שבמקרה צולם על ידי צוות צילום שהתלווה אליהם. הסרטון הופך לוויראלי והם הופכים לגיבורים לאומיים. בשנים בהן אמריקה מבוססת בבוץ העיראקי ושומעים בעיקר על צרות ומתים- תמונת הניצחון הופכת את חיילי "בראבו" לגיבורים.
הספר מתאר את הפער העצום בין החוויה האישית של החיילים לבין מה שאמריקה הופכת אותם להיות. אמריקה רוצה גיבורים וניצחון, הם רוצים לשתות בירה ולתפוס בחורות, אמריקה רוצה להעמיד אותם בשורה הראשונה ובמרכז הבמה הרועשת, הם מתחננים שזה ייגמר. הזיקוקים, הרעש והאור- שהם החוויה החיובית האמריקאית- הם הסיוט הטראומטי של החיילים.
הם מקבלים כבוד מלכים, פשוטי עם ושועי הארץ מבקשים את קירבתם ונשים משליכות עצמן עליהם- אך כשמגיעים לפרוט את המחמאות והכבוד לתמורה ממשית- שוב מבקשים מהם "לשכב על הגדר" למען הכלל...
הספר מנתח את מהלכי הנפש של גיבוריו, ואת הפער בין "המלחמה" כפי שנתפסת בבית, למלחמה הממשית שחווים החיילים בשטח.
האם הוא יהיה "מילכוד 22" של הדור הזה? אני לא יודע. אבל בעידן של תחילת המאה ה-21 הוא ספר ששווה להקדיש לו תשומת לב בכל הנוגע ליחס למלחמה ובעיקר לשאלות האישיות של מי שחווה אותה
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ליאור
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה בת-יה :)
דני אני יודע על מה אתה מדבר. זה אחד הקווים המרכזיים בסיפור: הפער בין הצורך של הלוחם לצורך של הקהל וההמון |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אכן קיים פער בין הרצון של העורף לחגוג ולעטוף ובין הלוחם שרוצה שקט..רק שקט..שיניחו לו, שיתנו לו ללקק את הפצעים, ודווקא חגיגות הן הדבר האחרון שמתאימות לו..כך לפחות מהניסיון האישי.
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת טובה, והספר אכן מומלץ.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
