לאחרונה, לאחר שעברתי את אמצע שנות ה-30 בחיי, החלטתי לחזור לספרים שקראתי בתיכון כחלק משיעורי ספרות. בין כל הרומאנים הארוכים יותר כמו חצוצרה בואדי, בעל זבוב, התפסן ושירי ביאליק, מצאתי את הספרון הקטנטן הזה של עגנון (לא יודע אפילו איך הגיע אלי, כנראה שכחתי להחזיר אותו לבי״ס).
זכרתי בעיקר את הסיפור בדמי ימיה ועל הילדה שמתאהבת בגבר מבוגר ממנה בהרבה ואת הרופא וגרושתו שהתעלל בה נפשית.
בקריאה הנוכחית לאחר שנים, הספר מבחינתי התיישן כמו יין טוב, אולי זה בגלל הגיל והפרספקטיבה שהשתנו, אולי בגלל שיש לי הרבה יותר סבלנות לעברית יפה ומצוינת, אולי זה בגלל שהיום אני מבין שהעולם והאנשים שבו הם פחות נכנסים תחת הגדרות מרובעות כמו שחשבתי פעם.
אסופת סיפורים קצרים עם קו מנחה שהוא יחסים בינאישיים ויחסי הורים-ילדים והכל עם ניחוחות אירופאים (יש אפילו סיפורים שהמספר לא חייב להיות כלל יהודי כמו הרופא וגרושתו). מקסים לחשוב איך עגנון הצליח בשפה שכוללת אזכורים מהמקורות לאפיין סיפור אהבה בין אנשים שנישאו פעם שנייה או אישה שמתנכרת לבעלה (גילה שהוא לשעבר) שחזר אחרי תקופת שבי במלחה״ע ה-1.
המהדורה הזו גם מלווה בפרשנות מרתקת בסוף הספר לכל אחד מהסיפורים, דבר שמעשיר מאוד את ההבנה והקונטקסט של התקופה ושל הדמויות (שי עגנון אהב לחזור על אותן דמויות בסיפורים שונים).
עוד ספר מעולה שמתפספס אצל אנשים כי לדעתי נאלצים לקרוא אותו מוקדם מדי בחיים. מי ששוקל לקרוא כמוני אחרי הרבה שנים ממליץ מאוד.


















