קודם אתחיל בוידוי אישי: שנים ארוכות הייתי מנוי על חוברות הנשיונל ג'אוגרפיק. הכתבות והצילומים שהתפרסמו במגזין הנפלא הזה, לקחו אותי לעולמות רחוקים וכנראה שלנשיונל ג'יאוגרפיק, היה חלק בהחלטתי ללכת וללמוד צילום בקמרה אובסקורה אחרי שהשתחררת מהצבא.
ועכשיו לספר. זהו סיפור אהבתם של רוברט קינקייד, צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק המגיע למחוז מדיסון ופרנצ'סקה ג'ונסון, אמריקאית ממוצא איטלקי הנשואה לריצ'ארד העוסק בחקלאות. שנות הזוגיות הארוכות והשחיקה הטבעית, עושות כנראה את שלהן. פרנצ'סקה ורוברט נפגשים במקרה והעניינים מתפתחים במהירות.
הסיפור כתוב נפלא ולתרגום המצוין של שרה פרידמן יש חלק בכך שהכל כל כך קריא וזורם. סיפור העלילה מוכר וידוע והספר מעלה שאלות רבות בענייני אהבה וזוגיות שאני מניח שרבים מתחבטים בהן:
האם מי שאנו בוחרים כפרטנר לחיים בגיל צעיר, יכול להתאים לנו גם כעבור שנים רבות? הרי כולנו משתנים עם השנים ועם הגיל כנראה משתנים גם הצרכים והציפיות. בהנחה שהתשובה לשאלה היא שלילית, האם עלינו לפרק את המסגרת הקיימת כדי לנסות זוגיות טובה יותר עם פרטנר אחר? מה המחיר אותו אנו מוכנים לשלם לשם כך וכמה רחוק אנו מוכנים ללכת? והאם רומן סוער בן 4 ימים במהלכו אנו בטוחים כי התאהבנו, יכול להבטיח זוגיות טובה גם בהמשך? ואם לא ננסה, אולי נמשיך לחיות בתחושת החמצה, כי הרי מי שלא מנסה, לא יכול להצליח.
פרנצ'סקה ג'ונסון נתנה לעצמה את התשובות והמשיכה לחיות עם הדילמות והספקות עד אחרית ימיה. האם נתנה לעצמה את התשובות הנכונות? כנראה שאין כאן נכון ולא נכון. השאלות האלו הן כנראה נצחיות ותשובות ברורות אין.
זהו ספר קצר על החיים, הנקרא מהר מאוד ומותיר מחשבות לא מעטות בלב הקורא.


















