ביקורת ספרותית על השועל של יום שני מאת שלומית אברמסון
ספר טוב

---

החיים כפיסת פאזל

ספרה של שולמית אברמסון, השועל של יום שני, הוא על סימי, ילדה שלפתע ללא סיבה ידועה הלכה לאיבוד. היעלמותה הפתאומית, היא הציר המרכזי עליו נעה העלילה, המתמקדת בשכונה אחת בירושלים, בתקופת ההמתנה והחרדה שקדמה למלחמת ששת הימים. האם היעלמותה קשורה לסודות מעברם של תושבי השכונה?

שכונת מגוריה של סימי, גובלת בממילא, שטח ההפקר בין ירושלים המערבית היהודית, למזרחית הערבית. שכונה שדייריה אנשים קשיי יום, או כאלה שבקשו להתרחק מהמרכז ההומה. לכל אחד מהם סוד מעברו המעיק על חייו בהווה.

כל אחת מדמויות העלילה עומדת בפני עצמה, עם נקודות השקה לסימי הילדה, חלקן בקשרים סמויים ההולכים ומתבהרים במהלך העלילה המתפתחת. ספרה של אברמסון, נקרא כמעשה הרכבת תצריף, בניסיון פענוח הקשרים בין הדמויות. לעתים נדרשת השלמת פערים דרך נקודת מבט אישית, מאפיין המבטא את סגנונו הייחודי של הספר.

גיבורי העלילה חוו אובדן, או שיש להם סוד אפל מעברם, כמו לליכטר, שכיניו ליכטר השטן, ספר השכונה שבעברו נודע כספר מחנה הריכוז, מי שאיבד את אשתו בשואה בהעלמות פתאומית. אובדן ואירועים מקריים לקחו את חייהם למקומות לא צפויים. הם נוכחיים בהווה, אך כבולים לעברם ללא יכולת לחיות חיים רגילים. האובדן הוא לא בהכרח של אדם יקר, הוא לעתים שברו של חלום גדול, להיות סופר, כפי שבקש ליכטר בנעוריו, או ונסה, החידתית שבקשה לעצמה בצעירותה להיות ציירת. היא השליכה את צבעיה ומכחוליה כמי שבמו ידיה מחתה את שרידי חלומותיה.

הסיפור כתוב בשפה קולחת, מענגת לקריאה, המשלבת ריאליה עם פנטזיה יפה, כמו השועל המגיע בכל יום שני לבית הקברות המוסלמי הנטוש, הסמוך למגוריה של סימי הילדה, בכדי להיפגש איתה. מה משמעות המטפורה הקסומה הזאת?

ספר של קיץ, לא מכביד מידי ולא מקליל מידי, על אנשים פשוטים הנאבקים בשדים מעברם ומחפשים כל אחד בדרכו אהבה ומשמועת לחייהם. סיפור על החיים כמפגש סערות נפש, עם טלטלות היסטוריות, הסוחפות ומשנות את גורלם של בני האדם, לעתים הן פותחות עבורם שערים, כהזדמנויות להתחלות חדשות ומעל הכל מרחף הפחד מעצם היותם של החיים שבריריים ובלתי צפויים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על השועל של יום שני