ביקורת ספרותית על נעדרים קרים מאת אסף קוגלר
ספר טוב

---

#
שירה היא בוגרת אולפנה מבאר-שבע, שהחליטה להתגייס לצבא במקום להסתפק בשירות לאומי, המקובל יותר במגזר שלה. שירה, שכל חייה חיה במסגרת מוגנת ("בוגרת אולפנה" משמעו, כפי שהבנתי, תלמידת תיכון במסגרת פנימייה, כאשר הסביבה נקייה לחלוטין מגורמים מזיקים, ואפשרות הפיקוח על התלמידות גבוהה יותר מאשר במסגרות פתוחות), נזרקת באחת לעולם הרגיל, כשהיא מוצבת, לבקשתה, ביחידת משטרה זעירה בירושלים, הבוחנת חקירות שלא העלו דבר של נעדרים שלא נמצאו.

שירה היא צעירה שוחרת-טוב. יש בה תערובת מקסימה של תמימות ונחישות, היא בטוחה שהיא יודעת מה נכון ומה לא נכון. היא ידידותית, דבקה במטרה בלי לתת למציאות (או לעובדות...) לבלבל אותה, עומדת על שלה עד נכונות להתעמת למען האמת שלה (גם כשזו מתבררת כטעות או שקר). אחת החוזקות האדירות של שירה, שהיא אינה מודעת להן (ולדעתי גם קוגלר לא היה מודע לה) היא שאין היא עוסקת כלל במראה החיצוני שלה. אין תיאורים חיצוניים של שירה בסיפור, והמראה שלה אינו נוכח כלל. אולי הסיבה היא שגבר כתב את הדמות ומספר עליה בגוף שלישי, אך זו גישה לא שיגרתית ומרעננת.

הרגשתי בצרימה מסויימת בהתייחסות הליברלית המפתיעה של שירה לנושא החד-מיניות. אני מודה שהסטריאוטיפ שלי לגבי גישת דתיים בנושא זה, עוצב על ידי בצלאל סמוטריץ': אש ותמרות עשן, אסור באיסור חמור, צריך "לתקן" חד-מיניים ולהפוך אותם ל"נורמליים", להחרים את התופעה ולהתנגד לכל לגיטימציה. כששירה (בת 19, תוצר של חינוך שמרני ומוגן, זוכרים?) מקבלת את התופעה בטבעיות, מטיפה לידיד ההומו שלה על "מין מוגן", חושבת ששוטרת שחייכה אליה בחום אולי מנסה להתחיל איתה... איכשהו, זה נראה לי הדבקה של גישה חיובית/מקובלת, לחזק את חיבתינו כלפי הגיבורה. אני חיבבתי אותה יותר בלי התוספת המלאכותית הזו.

מאז שאני בסימניה יוצא לי לקרוא מעט ספרות עברית (יותר מכלום שקראתי קודם). קרה שהופתעתי לטובה מפרוזה מעולה, כמעט אף פעם לא ממותחנים תוצרת הארץ. על הספר הזה קראתי כמה ביקורות שסיקרנו אותי, וכשהיה מבצע בחנות הספרים האלקטרוניים – הורדתי. ייאמר מיד – מותחן זה לא. יש בו תעלומות קלילות, אבל מי שמחפש מתח – לא מהספר הזה תגיע ישועתו. הוא בעיקר ספר התבגרות וצבירת ניסיון חיים, כתוב באופן אמין ביותר ובהחלט חידש לי דברים בתחום שיש לי בור בהשכלה.

נהניתי מהספר. לא בזכות איזה סיפור מותח (שאין בו), אלא בזכות יצירת דמות שיכולה להיות. שירה גם נבונה וגם חנונית טמבלית. תמימה וגם מתוכננת. בעולם שלה מעשים טובים לזרים הם מליץ-היושר עבורה והיא אספנית של מעשים טובים. היא שואפת להצטיין ולעתים, במקרה, מצליחה. גם דמויות המישנה עוצבו בהקפדה (אם כי באופן סטיריאוטיפי משהו). הנוף הקודר והמשמים של ירושלים בחורף מוסיף לסיפור איזה גוון אפרורי ועייף. אהבתי מאד את תמונת הכריכה, שבניגוד לכריכות הרגילות של ספרים היום, נראה שעוצבה באופן מוצלח עבור הספר, על ידי מי שקרא אותו, כנראה.

ספר ביכורים חמוד שנכתב על ידי מי שיודע לכתוב ולטוות סיפור ובינתיים הוא צנוע ולא מתיימר. אהבתי אותו בלי לחפש הצדקות - לא עבורו ולא עבורי.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נעדרים קרים