נעדרים קרים הוא ראשית כל ספר חול"ב הו"ד (חוטף לב, הופך דפים, נודניקים) מוחלט. מהדף הראשון ועד לאחרון אין רגע דל, הספר נקרא בשקיקה ואף אם אינו ספר א"ס (אס כמו הקלף, אבל גם ארוע ספרותי), אין רבים כמותו בשלולית הספרותית שלנו, בה שורצים מתחת לפני המים יצורים לא מזוהים ומעל יתושים רועשים וטורדניים.
שירה שיף התגייסה גיוס ממשי אפילו שבאה מאולפנה והיא דוסית. רצתה שירות משמעותי והתגייסה למשטרה שלא על-מנת להטריד חיילים בתחנות המרכזיות בארץ. כך יצא שהגיעה לנ"ק, יחידת נעדרים קרים, כאלה שהמשטרה מחפשת, אך נעלמו מזמן והספיקו להצטנן. מציאתם דחופה למשפחתם, במקרה הטוב. אחד המפורסמים הוא גיא חבר.
ביחידת הנ"ק פנסיונר בשם צפריר, שוטר בשם ירון, עובדת נוספת מבוגרת בשם אסתר ושירה. התיק שנפל לבדיקה בשבוע הגעתה הוא תיקו של אביתר לימור, חייל שלאחר שנתיים של שירות נשלח להשתחרר, הגיע לבקו"ם, השתחרר ומאז אבדו עקבותיו. וזה היה מזמן. שירה עושה ככל שביכולתה ובאפס ניסיונה לעבור על התיק ולמצוא דברים שאחרים לא מצאו. עד מהרה היא מוצאת אולי קצה חוט ומצליחה להסתבך בהסתבכויות משונות. אלא שנוקשות הכללים גורמים למעבר לתיק נוסף, אל תשאלו איך עוברים לתיק אחר, שירה מוצאת עצמה הפעם במעקב אחרי הנעדרת שני הרצפלד, שלמדה באותה אולפנה כמוה, שנים אחדות קודם לכן.
אסף קוגלר הוא מספר טבעי וכותב בעברית מדוייקת וחפה מטעויות. הדיאלוגים הם "ישראליים" מטבעם, אין שומנים מיותרים בסיפור, חודש מחייה של השוטרת שירה שיף נפרס לפנינו על חבריה המגוונים, עמיתיה, ההבדלים בין החיים החילוניים לדתיים, המוחלקים היטב. יש בסיפור הכל: הומו, אתיופי, דתיה, חייל מעוטר ואפס צרימות. הכל מתערבב בכל, הישראליות מובאת בספר על כל פניה המגוונים ונראה שאפילו באהבה.
אבל עזבו ישראל, הבדלים, המרדף התמידי אחר הבאת המת לקבורה ועוד. מדובר קודם כל בסיפור משובח, קולח, מרתק, שווה לכל נפש בשפה כתובה היטב, לא דבר של מה בכך. שאפו.
אין ספק, שאסף קוגלר הוא מהמעטים ששווה לחכות לספרם הבא.

#
שירה היא בוגרת אולפנה מבאר-שבע, שהחליטה להתגייס לצבא במקום להסתפק בשירות לאומי, המקובל יותר במגזר שלה. שירה, שכל חייה חיה במסגרת מוגנת ("בוגרת אולפנה" משמעו, כפי שהבנתי, תלמידת תיכון במסגרת פנימייה, כאשר הסביבה נקייה לחלוטין מגורמים מזיקים, ואפשרות הפיקוח על התלמידות גבוהה יותר מאשר במסגרות פתוחות), נזרקת באחת לעולם הרגיל, כשהיא מוצבת, לבקשתה, ביחידת משטרה זעירה בירושלים, הבוחנת חקירות שלא העלו דבר של נעדרים שלא נמצאו.

שירה היא צעירה שוחרת-טוב. יש בה תערובת מקסימה של תמימות ונחישות, היא בטוחה שהיא יודעת מה נכון ומה לא נכון. היא ידידותית, דבקה במטרה בלי לתת למציאות (או לעובדות...) לבלבל אותה, עומדת על שלה עד נכונות להתעמת למען האמת שלה (גם כשזו מתבררת כטעות או שקר). אחת החוזקות האדירות של שירה, שהיא אינה מודעת להן (ולדעתי גם קוגלר לא היה מודע לה) היא שאין היא עוסקת כלל במראה החיצוני שלה. אין תיאורים חיצוניים של שירה בסיפור, והמראה שלה אינו נוכח כלל. אולי הסיבה היא שגבר כתב את הדמות ומספר עליה בגוף שלישי, אך זו גישה לא שיגרתית ומרעננת.

הרגשתי בצרימה מסויימת בהתייחסות הליברלית המפתיעה של שירה לנושא החד-מיניות. אני מודה שהסטריאוטיפ שלי לגבי גישת דתיים בנושא זה, עוצב על ידי בצלאל סמוטריץ': אש ותמרות עשן, אסור באיסור חמור, צריך "לתקן" חד-מיניים ולהפוך אותם ל"נורמליים", להחרים את התופעה ולהתנגד לכל לגיטימציה. כששירה (בת 19, תוצר של חינוך שמרני ומוגן, זוכרים?) מקבלת את התופעה בטבעיות, מטיפה לידיד ההומו שלה על "מין מוגן", חושבת ששוטרת שחייכה אליה בחום אולי מנסה להתחיל איתה... איכשהו, זה נראה לי הדבקה של גישה חיובית/מקובלת, לחזק את חיבתינו כלפי הגיבורה. אני חיבבתי אותה יותר בלי התוספת המלאכותית הזו.

מאז שאני בסימניה יוצא לי לקרוא מעט ספרות עברית (יותר מכלום שקראתי קודם). קרה שהופתעתי לטובה מפרוזה מעולה, כמעט אף פעם לא ממותחנים תוצרת הארץ. על הספר הזה קראתי כמה ביקורות שסיקרנו אותי, וכשהיה מבצע בחנות הספרים האלקטרוניים – הורדתי. ייאמר מיד – מותחן זה לא. יש בו תעלומות קלילות, אבל מי שמחפש מתח – לא מהספר הזה תגיע ישועתו. הוא בעיקר ספר התבגרות וצבירת ניסיון חיים, כתוב באופן אמין ביותר ובהחלט חידש לי דברים בתחום שיש לי בור בהשכלה.

נהניתי מהספר. לא בזכות איזה סיפור מותח (שאין בו), אלא בזכות יצירת דמות שיכולה להיות. שירה גם נבונה וגם חנונית טמבלית. תמימה וגם מתוכננת. בעולם שלה מעשים טובים לזרים הם מליץ-היושר עבורה והיא אספנית של מעשים טובים. היא שואפת להצטיין ולעתים, במקרה, מצליחה. גם דמויות המישנה עוצבו בהקפדה (אם כי באופן סטיריאוטיפי משהו). הנוף הקודר והמשמים של ירושלים בחורף מוסיף לסיפור איזה גוון אפרורי ועייף. אהבתי מאד את תמונת הכריכה, שבניגוד לכריכות הרגילות של ספרים היום, נראה שעוצבה באופן מוצלח עבור הספר, על ידי מי שקרא אותו, כנראה.

ספר ביכורים חמוד שנכתב על ידי מי שיודע לכתוב ולטוות סיפור ובינתיים הוא צנוע ולא מתיימר. אהבתי אותו בלי לחפש הצדקות - לא עבורו ולא עבורי.

אסף קוגלר מגולל בספר הביכורים שלו "נעדרים קרים" ספר מתח שונה ממה שאוהבי הז'אנר מורגלים.

הכתיבה עדכנית, שנונה, מרתקת לעיתים משעשעת ונוגעת. השפה משורטטת במשפטים מדוברים מחיי היום יום. לכן לדעתי הספר ישאב לקרבו קוראים בני הדור ובגילה של גיבורת הספר – שירה בת ה-19.

הדמויות המרכיבות את הסיפור מגוונות. שירה ילידת באר-שבע ובוגרת אולפנה. בניגוד לחברותיה היא בחרה להתגייס לצבא ולשרת רחוק ממקום מגוריה.

יוראי-חייל הומוסקסואל, חמוד, אנושי ומשעשע. הוא מתגורר באכסניה של החיילים בירושלים, מרוחק ממשפחתו שלא קיבלה את נטיותיו המיניות.

שירה שומרת על מוצאה הדתי כבוגרת אולפנה. היא מטיילת לה בירושלים עם חצאית ארוכה וממשיכה להתפלל. מעניין שדווקא עם יוראי היא מרגישה נוח, ואפילו מזמינה אותו לסוף שבוע אצל הוריה בבאר-שבע.

לא קל לשירה להתנהל בחברה החילונית ביחידה לאיתור נעדרים. כבר בראשית שירותה מתחילות בעיות בגלל פערים. קשה לה עם המסגרת הקשוחה והמשמעת. האם שירה תצליח להשתלב בתוך המסגרת הצבאית למרות הכול? עד כמה עברה הדתי ישפיע על מהלכיה בתוך היחידה לאיתור נעדרים?

קשה לה במיוחד מול קשיחותו של מפקדה הישיר ביחידה-צפריר אהרוני. הוא לא מוותר לה. למרות זאת ניכר שיש מתחת לשריון לב.

שירה עוסקת בעבודה משרדית ביחידה נ"ק – נעדרים קרים. היא נוברת וקוראת תיקים של נעדרים, ומנסה לדלות מתוך המאמרים נתונים ופיסות מידע, שאולי נעלמו מעיני החוקרים בתקופת החקירה. היא מודעת לכך שזו עבודה מאוד רגישה, ושיש לטפל בכל תיק בכפפות משי, שחלילה משפחות הנעדרים לא יתבשמו בתקוות שווא.

דמות נוספת ומעניינת היא ברכה- אימו של אביתר הנעדר. היא עומדת כל יום עם שלט מחוץ ליחידה, במטרה להפעיל לחץ על חוקרי התיק של בנה הנעדר.

שירה המקסימה עושה טעויות מתוך תמימות. היא אימפולסיבית לעיתים ועל טעיותיה היא משלמת מחיר. מהלימון שהיא אוכלת בדרכה שלה, היא גם מצליחה להכין לימונדה טעימה מתקתקת.

בין לבין מתווספת דמות נוספת – ירון. גרוש מבוגר ממנה בעשור. מערכת היחסים בין שירה לירון זוכים לעליות ומורדות. שירה ממש לא בטוחה אם זה נכון לה לפתח קשר רומנטי אתו. אסף קוגלר מציף את התלבטויותיה בפני הקורא.

במרכזו של הספר שני נעדרים:
אביתר לימור שנראה בפעם האחרונה באוטובוס לפני שחרורו המוקדם ומאז נעלמו עקבותיו.
שני הרצפלד חברתה של שירה שלמדה איתה באולפנה ונעלמה בחופש הגדול שבין כתה י"א לי"ב.

היעלמותה של שני הייתה המניע של שירה להתגייס ליחידה נעדרים קרים.

האם שירה תצליח לפענח את תיקי הנעדרים הללו?

ברגישות רבה אסף קוגלר מעלה את הבדלי השקפות העולם שבין החילונים והדתיים ומגשר בפער ביניהם.

הדמויות המאכלסות את הספר: שירה, יוראי המשעשע, ירון, צפריר המפקד הקשוח ואסתר היבשושית תורמים לפסיפס דמויות מגוון ומעניין לסיפור.

הספר הזכיר לי את היעדרותו של גיא חבר. חייל צה"ל שנעדר מ-1997 וששירת ברמת הגולן. החיפושים הופסקו וחודשו לאחר מספר שנים. היעדרותו צפה מעת לעת בעקבות מידע והחיפושים מתחדשים מידי כמה שנים. היעדרותו של גיא חבר זכתה לשיר מבית היוצר של אריק איינשטיין ז"ל בשם: "כשתחזור". עד היום האם בטוחה שבנה חיי ומצוי בסוריה.

בעקבות הספר קראתי במרשתת שמאז קום המדינה נעדרים מעל 550 אזרחים. לאן הן נעלמו? האנשים הללו השאירו בורות פתוחים אצל יקיריהם. איך זה שבכל שנה במדינה קטנה כמו שלנו מתווספים נעלמים? לאן הם נעלמים ולמה לא מוצאים אותם? האם החקירה והחיפושים מתבצעים ביסודיות? אני לא מטילה ספק בעוסקים במלאכה, שכן הסיבות לכך יכולות להיות משולבות כמו: חטיפה, שבי, מחלה, (אלצהיימר) בריחה מרצון מפני החוק או עבריינים ועוד.

כל מה שנותר לכם לעשות אחרי סקירתי היא לקרוא את הספר "נעדרים קרים". אני לא מצליחה לקטלגו לז'אנר מסוים, או כפי שנכתב על גבי הכריכה אסף קוגלר מצטרף לוותיקי הכותבים: בתיה גור, שולמית לפיד, דרור משעני ועוד.

במילה אחת: תקראו.


לי יניני
עם עובד, מתח, פעולה, פרוזה, מקור, 293 עמודים, 2021

הסיפור היפהפה הזה מספר את סיפורה של שירה, בוגרת אולפנה, המגיעה ממשפחה ציונית דתית מבאר שבע. שירה לא רצתה להתגייס כמו חברותיה לשרות הלאומי, היא רצתה לתרום את חלקה במשהו יותר משמעותי מבחינתה, וכך הגיעה למשטרה, ושם מציבים אותה עפ"י בקשתה ביחידה קטנה המשויכת למשטרה ונקראת מחלקת נעדרים קרים בירושלים. שם נמצאים כל אותם תיקי החקירה של נעדרים שנותרו פתוחים, אותם אנשים שיום אחד נעלמו כלא היו. לא חיים, לא מתים - נעדרים קרים.


שירה צוללת לתוך חייהם של אותם נעדרים. מנסה לדוג עוד בדלי רמזים שאולי נקברו אי שם. מתחקה אחר אורחות חייהם, משפחותיהם, והמרדף הזה אחרי איזו תשובה שאולי תחתום את התיק. בתוך החיפוש הזה תגלה שירה את עצמה ותבחן את חייה תוך כדי הדרך הדוממת בדרך כלל במחלקת נעדרים קרים.

לכל אורכו של הסיפור אסף קוגלר מוציא את שירה מאזור הנוחות שלה. בת האולפנה הצנועה שניחנה באינטליגנציה רגשית גבוהה וסקרנות בריאה, תעמוד בגבורה בכל הדברים שייקרו בדרכה, היא תתנסה בדברים שהיו רחוקים מעולמה, ותתחבר עם אנשים שלא היתה פוגשת בחייה הקודמים. קוגלר סיפר סיפור הנכתב היטב בעין בוחנת ורגישה, והוא יודע בדיוק על מה הוא כותב.

דמויות המשנה שבדרך כלל משמשות כתפאורה לדמות המרכזית ומתעמעמות עם הזמן , זכו אצל קוגלר לטיפול אוהב ועיבוי, וקיבלו חיים משלהן והן לגמרי עומדות בזכות עצמן. גם אם יש סימן שאלה המרחף לכל אורך הקריאה ואולי סוחב את הספר לסוגת ספרי המתח - אני ראיתי בו הרבה יותר. תוך כדי סיפור קולח שנקרא בשקיקה הכניס קוגלר בדלת האחורית נושאים שנחשבים נפיצים בחברה הישראלית ולא מחליקים בגרון בקלות לכולם, כמו יחסי דתיים וחילונים, יחסי יהודים וערבים ולהט"ב וטיפל בהם בדיוק כמו שצריכה להיראות חברה מתוקנת. וכל דמות בספר הזה מייצגת מגזר הכל כך מאפיין אותנו.

ולסיום קצת על הכריכה, כי אי אפשר שלא. כריכה טובה, כזו שעושה את העבודה כמו שצריך, היא כמו קדימון קצר הבא לספר קצת על התוכן. ניב תשבי המאייר עשה פה עבודה מדהימה! הרבה מחשבה ודיוק יש פה. באיור הלכאורה מינימליסטי, הצליח תשבי לאייר את דמותה של שירה על כל המאפיינים שלה. שירה נמצאת במרכז בעוד משני צדדיה יש מעין מסגרות, והיא מתנהלת בין שני העולמות. בין הקודש לחול, בין הנוכחים לנפקדים.

הספר הזה הוא בדיוק מסוג הספרים שלא רוצים לסיים אותו, אבל מצד שני אי אפשר להניח אותו מהיד.

איזה כיף למי שעדיין לא קרא אותו! ואם ככה נקרא ספר ביכורים, יש למה לצפות. (אבל אל תיתן לנו לחכות הרבה בבקשה)

נסחפתי לעולמה המסעיר אך המשעשע של שירה, צעירה בת 19 מבאר שבע, בוגרת אולפנה שהחליטה שתרומתה למדינה צריכה להיות משמעותית והיא מתגייסת למשטרה במקום לעשות שירות לאומי. היא בוחרת להצטרף למחלקת "נעדרים קרים," החוקרת תיקים בלתי מפוענחים של אנשים שנעלמו ומעולם לא נמצאו.

שירה מתגוררת באכסנייה לחיילים ושם היא נחשפת לעולם השונה מזה שהיא באה ממנו ומכירה. היא רוכשת שם חברים המייצגים כל מה שלא מוכר לה מהבית. הם מצידם, נהנים לשמוע ממנה על מעלליה וחקירותיה. ימיה רווים בתקריות שעליהם היא מספרת להם ובשבתות, היא נוסעת הביתה. משבת לשבת, השינוי שעוברת שירה, מורגש.

האם תצליח שירה להביא לסגירת תיק?
האם תצליח למצוא נעדר בין אם בחיים ובין אם לא ובכך לספק להוריו שלוות נפש?
האם חייה החדשים יפתחו בפניה דלת לעתיד שלא תכננה?

הסיפור מובא בגוף שלישי אך הכתיבה כל כך קלילה ובשפה יום יומית שהחיבור לתוכן מיידי. הקריאה קלחה ומצאתי את עצמי מגחכת ומחייכת לא מעט. דמויות המשנה, ובמיוחד יוראי, היו פשוט נהדרות. חבר כמו יוראי הוא נכס של ממש!

דמותה של שירה מלאה בסתירות וזה נכון מאוד לגילה הצעיר, כך שדמותה אמינה מאוד בעיניי. הלבטים שלה ותגובותיה לעיתים ילדותיים, אך בזמן אמת, היא מוצאת את הבגרות שהסיטואציה מצריכה וזה היה נפלא לראות. זו דמות שבכל פעם שאזכר בה, אחייך ללא ספק.

על אף הנושא הכאוב העומד מאחורי מחלקת "נעדרים קרים," הסופר הצליח בעיניי לשטוח בפנינו עלילה שנונה, קלילה המרובדת ברגעים קשים, מרגשים ואקטואליים. זה סיפור על התבגרותה של שירה, הבחורה הרגישה לסביבתה ולרגשות הזולת. היא משדכת בין אמונתה האיתנה לבין רצונה לעזור לאחרים ומצליחה לגרום לסובבים אותה להכיר בה וביכולותיה, חרף גילה הצעיר. אציין שהכריכה ממש יפה ומושכת וכן נותנת טעימה ממה שמחכה ברגע שמתחילים להפוך את הדפים. ספר ביכורים נפלא ומהנה שעליו אני ממליצה בחום.

לאחרונה התעצלתי לקרוא. יש יותר מדי מטלות, משימות. יותר מדי דברים על הראש. ובכל זאת, הכרחתי את עצמי לקרוא בתקופה הזאת את הספר "נעדרים קרים". לקחתי איתו לאט את הזמן. פרק פה, פרק שם. לפעמים, כשממש הייתי במתח, שישה-שבעה פרקים ברצף.
אבל בואו רגע נחזור להתחלה: אם יש משהו שאני לא יכול לעמוד בפניו זה כריכות. והכריכה הזאת. הפשטות, הדיוק. זאת כריכה שהיא תאווה לעיניים, לא פחות.
שירה היא בחורה דתייה בת 19 שמשרתת במשטרה במסגרת גיוסה לצה"ל, וזאת למרות שרוב חברותיה בוחרות בשירות לאומי. אבל שירה היא שונה, אחרת, מיוחדת. וכבר בהחלטה הראשונית הזאת אנחנו לומדים את הפרט החשוב ביותר לגביה – שירה הולכת נגד הזרם.
בקיצור, שירה היא מורדת. לא פחות. ככה לפחות אני קלטתי אותה. אם אומרים לה איקס, זה ברור שהיא תבחר דווקא בוואי. היא פשוט כזאת. נהנית לבחור את הדרך שלה בעצמה, בלי שאף אחד אחר יחליט עבורה.
שירה מגיעה למחלקת נ"ק (נעדרים קרים) ומצטרפת אל צפריר (ראש המחלקה), אסתר וירון (שני שוטרים נוספים שמשרתים בנ"ק). המחלקה עוסקת בתיקי ארכיון של "נעדרים קרים" – אנשים שנעלמו בעבר ועד היום מיקומם אינו ידוע. הארבעה עוברים על חומרי חקירה שנאספו עד כה ומקווים למצוא קצה חוט שיסייע לאתר את הנעדרים – חיים או מתים.
במקביל לעלילה המותחת, שירה גם "נזרקת" אל העולם החילוני. היא נחשפת אל עולמות חדשים בבסיס בו היא ישנה בכל לילה, מכירה דמויות שונות ומגוונות – כאלה שהופכות לאנשים הכי קרובים אליה, ואפילו מתנסה בחוויות חדשות.
אני לא רוצה לספר יותר מדי, אבל הספר עוסק בכל כך הרבה נושאים, ולמרות זאת, לא הרגשתי עומס בשום שלב. החל מיחסי דתיים-חילוניים וכלה בהתמודדות עם נטייה מינית, אלימות במשפחה, אובדנות ועוד.
הספר קריא. הוא זורם. הוא קליל. אבל הוא גם כתוב טוב. ממש טוב. זה איזון שהוא על סף המושלם בעיניי, כי אמנם הטקסט זורם בצורה יוצאת דופן, אבל הוא גם כתוב ברמה מאוד גבוהה ואיכותית.
מלבד זאת, העלילה מפותלת ומלאה בתפניות שאני אישית אהבתי. אחרי כל פרק, ובמיוחד בתקופה שפחות התחשק לי לקרוא בה, היה לי מאוד קשה להניח את הספר מהיד. חיכיתי לראות מה יקרה עכשיו, איך שירה תציל או תהרוס את המצב.
הערה קטנה לסיום: כמה שירה מקבלת בתור שוטרת שכל יום שלה מסתיים בשווארמה, פלאפל או חומוס?