ביקורת ספרותית על חקירה בשני מאת ארתור קונן דויל
ספר טוב

---

הסיפור שהביא לעולם את שרלוק הולמס. ד"ר ג'ון ווטסון מחפש שותף לדירה וחבר משותף מפגיש אותו עם מיסטר שרלוק הולמס, בחור מסתורי שמנגן בכינור, שוקע בהתקפי דכאון ממושכים, נוהג להסתובב בחדר הגופות העירוני ולהרביץ לגופות עם מקל כדי לבחון את ההמטומות שנשארות עליהן אחרי המוות, שוקד על פיתוח משקע כימי שיוצר תגובה אך ורק עם המוגלובין, ומתעצבן כשמגלים לו שכדור הארץ סובב מסביב השמש כי עכשיו המידע המיותר הזה יתפוס לו מקום במוח. רק כשמופיע בדירתם שוטר מהסקוטלנד יארד ומודיע למר הולמס שהמפקח לסטרייד מבקש את עזרתו, מתגלה מקצועו של הולמס: בלש-מייעץ, שעוזר למשטרה מדי פעם באופן עצמאי. זה, כמובן, מפני שעדיין לא המציאו את המקצוע של בלש פרטי. הולמס הוא זה שהמציא אותו.
מכאן מה שקורה זה חדר ריק, גופה, כיתוב בדם על הקיר, זכוכית מגדלת ושימוש מושכל בתורת ההיקש.
אי אפשר להבין ספרות מתח בלי להכיר את הספר הזה. כולל המגרעות שבו, והעיקרית שביניהן היא: עד תום הסיפור, שרלוק הולמס לא מטריח את עצמו ולו לשנייה אחת בשאלות למה הרוצח עשה מה שעשה, מה הסיפור שמאחוריו. אנו הקוראים מגלים את זה במערכה השנייה והמפורטת, ולומדים על כל סיפור הנקמה האפי רב השנים והטרגי שמאחורי הרצח, אבל הולמס עד יום מותו לא התעניין בזה ולא שאל את עצמו מה עמד מאחורי הרצח. הסיפור הוא על "מי עשה את זה" וכל שאר האלמנטים הם משניים.

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על חקירה בשני