ביקורת ספרותית על שיבת הבן מאת אווה טיקה

---

בתקופה זאת אני פחות כותב. עסוק בתנועת החיים, עבודה והספר החדש שלי "אין לי מספיק מילים" שהגיע סוף סוף לחניות. הכתיבה והמילים שרחשו בי כנראה צריכים מנוחה ממני. בימים אלה אני קורא ספרים רבים וקורא הרבה. אספתי סביבי לא מעט ספרים מהחניות שנפתחו לאחרונה. מהספרייה העירונית השאלתי ספרים שאותם אני מניח על השידה ובערבים המאוחרים אני נשכב על המיטה הרחבה ומבקר בעולמות. לעיתים גם בבקרים לפני יציאה ליום עבודה אני מצליח ללקט לעצמי עוד מספר עמודים.
אוה טיקה היא סופרת פינית ידועה וחשובה. לצערי עד ספר זה מעולם לא קראתי את ספריה. והנה הזדמן לידי הספר דק העמודים הכתוב בכתב קטן צפוף ואותו קראתי בערב ובוקר אחד.
בעולם נמצאים כותבים מגוונים הכותבים בסגנונות שונים, יש מי שמרחיב ויש מי שמצמצם. לרגעים בקריאת הספר הרגשתי שאותה סופרת פינית אוה טיקה יכולה לחיות ביפן וללוות בכתיבה את אקירה יושמירה על ספריו הנהדרים "על תנאי והספינות טרופות". הספרות אין לה גבולות, היא מטשטשת את הצבעים והריחות ולפעמים היא גם חסרת חוקים כיונים. בכל מקום בגלובוס נוכחים סופרים וסופרות המגלגלים סיפור וספר שיכולים להתאים לאותה חוויה במרחק גאוגרפי שונה.
אווה טיקה כותבת נפלא, היא פורשת עולם מצומצם ורחב יריעה גם יחד והספר הזה מטריד ומעורר חשבה, אין בו גבולות ברורים. הכתיבה שלה היא בדומה להקשבה לפסיעות חרישות המעוררות ציפייה וגם חשש מהעומד לבוא. השפה פשוטה ומדויקת ובכל מקטע מתקיים אירוע חזק הנכתב בשפה מאופקת וגורם לקורא לשמור על כוננות. לא ארחיב על נושא הספר, מי שיקרא יחווה חווית קריאה שונה שבה כמעט כול החושים מעורבים. ובדיוק כמו בספריו של יושמירה הגדול הספרות איטית מדויקת כמעט כירורגית. ספר המעורר הדים פנימיים ומעורר השתאות ממש. מומלץ עד מאד מאד.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על שיבת הבן