ביקורת ספרותית על The Toll - Arc of a Scythe #3 מאת Neal Shusterman

---

מי שהגיע עד לכאן כבר יודע מה הולך בסדרה הזאת ולמה פחות או יותר אפשר לצפות בספר השלישי. אז למה אני בכל זאת כותבת? כי עצוב לראות דף ספר ריק :)

בקצרה.
האמרה החביבה על אבא שלי טוענת כי "כל מה שתלוי מתייבש ונופל". זה מה שקורה בספר הנוכחי. האנושות, שבמשך מאתיים שנה בערך פיתחה תלות עצומה בבינה המלאכותית הנקראת Thunderhead ובחרמשים בתור מקור סמכות, מבינה לפתע שאין לנו מה להישען (אלא על...) כי שתי הישויות הנכבדות הפנו את גבן לעולם.
ובאופן אירוני, כאן נכנסת הדת הטוניסטית לתמונה - זאת שכולם צחקו עליה. הטוניסטים משנים גישה, מוציאים את הקלף המנצח שלהם ומתחילים להניע את הגלגלים. חלקם מתאפיינים בקיצוניות פנאטית, חלקם בגישה מפויסת ושוחרת שלום - ושתי הגישות מקבלות כאן מקום ומשפיעות באופן שווה על העלילה.
בקרב החרמשים שוררת מלחמת עולם, חוצת יבשות ומעמדות. אלו שמעזים לעמוד נגד התפיסה של גודארד - ובעצם, גם אלו שלא - משלמים על כך מחיר כבד. תמצאו כאן סכינים בגב, נאמנויות מתחלפות, חזון שהתחיל בטוב ומסתיים בזוועה...
הגולם קם על יוצרו לא פעם אחת אלא ארבע פעמים לפי הספירה שלי, מעין מוטיב חוזר שמקבל תפקיד ראשי בספר זה ומוביל את העלילה אל הבלתי נמנע.
בנוסף להתעמקות בדמויות הקיימות, הצטרפו גם כמה דמויות חדשות ומסקרנות, מה שבעיני מבורך. אני זיהיתי גם אמירה מסוימת על תרבות הפוליטיקלי-קורקט שלא פסחה על הספר. מעניין מה יחשבו על כך אחרים.
הקצוות שנשארו פתוחים בספרים הקודמים נסגרים כאן בקצב מסחרר. כמיטב המסורת מדובר בספר מותח, אכזרי, מזכיר יותר את השני בסדרה מאשר את הראשון (לטוב ולרע) אבל עם יריעה רחבה יותר.
ממליצה עם ההסתייגויות הרגילות (סיטרה מעצבנת אותי, בניית סיפורי אהבה קצת מקרטעת - אבל יש שיפור! - וכן הלאה). דברים רבים שאוזכרו כבדרך אגב בספרים הקודמים מקבלים כעת נדבך נוסף ומסתבר שהם בעלי חשיבות מכרעת... עוד ספר מרתק ומעורר מחשבה מבית היוצר של שוסטרמן.

יש נקודה אחת שאני חייבת לשבח באופן מיוחד: קטעי המעבר כאן, בין פרק לפרק, הם המוצלחים מבין שלושת ספרי הסדרה.
תזכורת קלה:
בספר הראשון, קטעי המעבר הורכבו מפרקי יומן של חרמשים בעלי חשיבות - בעיקר של קירי, אבל גם של גודארד ופאראדיי, ואפילו של רואן כשזה שירת את העלילה. הקטעים הללו נתנו הצצה לעולם החדש, השונה משלנו, והיוו אינטרודוקציה מעולה.
בספר השני, קטעי המעבר הראו את נקודת מבטו של ה-Thunderhead על ההתרחשויות העלילתיות, והיו כתובות לא רע (קצת מעצבן בהתחלה, אבל לקראת הסוף כבר מעולה).
אבל בספר השלישי, קטעי המעבר היו הרבה יותר מקיפים, ואפשר לחלק אותם לשלושה סוגים עיקריים: חלופת מכתבים בין גודארד לבין המחוזות המתנגדים לו, שהמחישו היטב את הקונפליקט אליו נקלע העולם לאחר הסוף המטורף של הספר השני; קטעי יומן של פאראדיי שמשקפים את ההתלהבות הראשונית של הגילוי, אחריה את היאוש התהומי ואז שוב את התקווה הניצתת; וגולת הכותרת מבחינתי, האיטרציות. הניסיונות של ה-Thunderhead לשוחח עם עצמו ולצאת מהלופ שנקלע אליו. אח, כמה שאהבתי את האיטרציות. הומוריסטיות מצד אחד, מתוחכמות מצד שני. גאונות.

ממליצה בחום על כל ספרי הסדרה, ולו רק כדי לחדד את המוח, להיחשף לשאלות מהותיות ולשאול את עצמכם "מה היה קורה אילו..."

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על The Toll - Arc of a Scythe #3