את הספר הזה קראתי בשקיקה, למרות שהוא לא חף ממגרעות. הרעיון בבסיסו מרתק, והוא הציף בי מחשבות, רעיונות ותהיות. ויותר מכך, העלילה סוחפת, ונהניתי באופן מוגזם מבניית הדמויות, שבעיני הייתה נפלאה.
אבל נתחיל מההתחלה.
הספר הוא הראשון מתוך טרילוגיה, ונכון להיום הוא היחיד שתורגם לעברית (בשם "חרמש"). שמעתי שהתרגום לעברית לא רע, אבל הסיבה שבחרתי בגרסה האנגלית היא כדי שאוכל לעבור מיד לבא בתור בסדרה - הייתה

צ'רלי צ'פלין בנאומו המפורסם אמר:
So long as man die, liberty will never perish
כל עוד המוות קיים, החירות לעולם לא תאבד.
אבל מה קורה כשאיום המוות מוסר, ובני האדם נעשים בני אלמוות? האם החירות שורדת? איזו מוטיבציה נותרת לשמור על החירות ועל המוסר הבסיסי?
טוב, תלוי את מי שואלים.

כשכותבים ביקורת על ספר שני מתוך סדרה, יש שתי אפשרויות - לכתוב משהו מאוד כללי ומעורפל כדי לא להרוס שום דבר, או לצלול ל

מי שהגיע עד לכאן כבר יודע מה הולך בסדרה הזאת ולמה פחות או יותר אפשר לצפות בספר השלישי. אז למה אני בכל זאת כותבת? כי עצוב לראות דף ספר ריק :)

בקצרה.
האמרה החביבה על אבא שלי טוענת כי "כל מה שתלוי מתייבש ונופל". זה מה שקורה בספר הנוכחי. האנושות, שבמשך מאתיים שנה בערך פיתחה תלות עצומה בבינה המלאכותית הנקראת Thunderhead ובחרמשים בתור מקור סמכות, מבינה לפתע שאין לנו מה להישען (אלא על...) כי שתי הי