ביקורת ספרותית על אחות לבי מאת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני
ספר מעולה

---

הספר "אחות לבי" מצוי כבר למעלה מ-20 שנה בתרגום עברי (מחברות לספרות. זמורה. 1999), אך אני קראתי אותו רק לאחרונה. הסופרת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני מצליחה לרקום בספר עלילה מפותלת, המפתיעה כל פעם מחדש. המבנה שבחרה – סיפור העלילה מפי שתי הגיבורות לחילופין בכל קטע – הוא מבנה מיוחד, המאפשר לה לתאר את דמויות שתי הגיבורות, על נבכי נפשותיהן ועל מרכיבי האופי הדומים והשונים ביניהן, וכן את מגוון הדמויות האחרות. סודהא ואנג'ו, שתי בנות הדודות, גדלות יחד באותו בית ברהמיני מסורתי בכלכותה. סביבה דומה לזו של הסופרת, שגדלה אף היא באותה עיר ועברה בגיל 20 לארה"ב. כמוה, גם שתי גיבורותיה מגיעות כנשים צעירות מאד לארה"ב.
הגיבורות גדלות במשטר קפדני, בהשגחת שתי אימותיהן האלמנות ועוד אלמנה קרובת משפחה, לאחר שהתייתמו טרם לידתן מאבותיהן שנספו בנסיבות מיסתורית, הרחק מהודו. מות האבות מוסיף נופך של מתח ומיסתורין לספר. גם בספר זה, כמו ב"אדונית התבלינים", משלבת הסופרת מושגים הודיים רבים, שלעיתים עלולים להישאר בלתי מובנים לקורא שאינו מכיר דיו את התרבות ההודית.
אני אהבתי את הספר ונהניתי ממנו מאד, וממליץ בחום גם עליו.

» ביקורות נוספות של עמנב
» ביקורות נוספות על אחות לבי