ביקורת ספרותית על עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי מאת אליקס א. הארו
ספר טוב

---

"אלף - אוהל, בית - זה בית
גימל זה גמל גדול,
מהי דלת - זוהי דלת
שפותחת את הכל."

***
הארי פוטר - הגרסה הפמיניסטית

האם הרגשתם אי פעם את ההרגשה הזו, שדלתות נסגרות בפניכם? שמישהו אומר לכם 'לא' על משהו שאתם נורא רוצים, ומפוצץ בפניכם באבחה אחת את התקווה? ולחלופין, שדלתות נפתחות בפניכם, אירוע אשר מחולל בקרבכם פרץ מחודש של אושר, שמוציא מכם אנחת רווחה עצומה, שמעלה לכם את האנרגיות והחשק והרצון להתמיד ולהתקדם הלאה?

אם לא, תשאלו את ג'נוארי סקאלר, גיבורת הרומן הזה, אשר כל הדלתות נסגרות בפניה, תרתי משמע. האם תצליח לפתוח אותן?
ג'נוארי היא נערה שחורה בארצות הברית בשנותיה המוקדמות של המאה העשרים. אביה בא הביתה לעיתים רחוקות בלבד, בין גיחה אחת לאחרת בארצות ומסתוריות ומרוחקות. בחור בשם לוק לוקח אותה תחת חסותו בזמן שאביה מטייל בעולם.
עד כאן הכל נשמע יחסית רגיל, עד שבגיל קטן היא נתקלת בדלת מסתורית באמצע הטבע, באמצע האוויר, באמצע שום מקום. היא עוברת דרכה אבל אז חוזרת חזרה, מההלם. לוק לא אוהב את זה, ומאותו רגע ואילך הוא מסתיר ממנה כל דבר שמדיף ניחוח של ייחודיות והרפתקנות וקסם. הוא מלמד אותה להיות ילדה טובה וצייתנית, שלא מצופה ממנה הרבה בעולם הזה למעט לציית לאנשים שמבינים ממנה טוב יותר וראו עולם ושיודעים כיצד להתמודד טוב יותר עם הסכנות האורבות מבחוץ - דברים שבפירוש לא מתאימים לילדות קטנות צייתניות וטובות, אלא רק למורדות ולא מחונכות.
בהמשך, בגיל בוגר יותר, היא מוצאת ספר. ספר שגורם לה להישאב אל תוך עולם, עולם שיכול היה להיות לה, עולם של הרפתקאות וקסם ודלתות שנפתחות ומעבירות אותך לעולם חדש. ג'נוארי מקבלת תיאבון, ומבינה שיש לה את הזכות המלאה, גם בתור נערה שחורה חסרת זכויות ומעמד (הן כילדה, הן כנקבה והן כשחורה) לעבור דרך דלתות ובעצם להכתיב את סיפור חייה. ולא רק למענה - אלא גם למען אביה, ובכלל זה האנשים החשובים לה (כולל הכלב שלה, באד) ובעצם למען החברה האנושית כולה.

ברובו של הספר, למעט סופו, הספר מתנהל כך שפרק אחד מספר אודות ג'נוארי ועלילותיה, ופרק שמגיע הבא אחריו הוא פרק מתוך הספר שהיא קוראת. את הפרקים של הספר שהיא קוראת אהבתי פחות, הם נראו לי לרוב יבשושיים למדי, לא קריטיים במיוחד להמשך ולהבנת הספר (לפחות לא האורך שלהם, היה ניתן לקצר יותר ולהשאיר בעיקר מה שחשוב ועיקרי להמשך). את הפרקים אודות ג'נוארי אהבתי הרבה יותר.
הספר הוא לא ספר של עלילה. וגם כשיש עלילה ויש קצת מתח סכנות והרפתקאות (אם כי לא באיכות הכי טובה שיש), הספר לא מחדש הרבה לדעתי בתחום הפנטזיה. לכאורה זה עוד סיפור על דמות שחיה במציאות רגילה ומשעממת, על עולמות קסומים שנמצאים במקביל לעולם שלה, אנשים רעים שמסכנים את העולמות האלה וכ'ו.
לא, הספר הזה הוא ספר של אווירה. של כתיבה מזוקקת ויפה. ספר הנושא בחובו מסר יפה של שיחרור וחירות ושל פתיחת דלתות.
ספר יפה בסך הכל ומומלץ. צריך להיות מעט סבלניים אליו (אם כי האווירה המעניינת והחידתית שלו הנושאת בשורה של ספר מיוחד ושונה ששווה להמשיך איתו במטרה לראות מה הלאה, בהחלט מספיקה כדי למשוך את הקוראים ולא לגרום להם לעזוב את הספר), ולא תמיד כל מה שקוראים בו נמצא שם מול העיניים, יש גם קטעים שנמצאים מבעד לדלתות. סליחה, מבעד לשורות...

***מקדיש את הביקורת לסקאוט. מאחל לך שהדלתות ייפתחו בפנייך במהרה :)

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי