ביקורת ספרותית על אנשים רגילים - גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין מאת כריסטופר בראונינג
ספר טוב

---

בעיניים טרוטות וגרון חנוק, נעמד רב-סרן טראפ מול גדוד המילואים שלו, פועלים מן המניין, שלא חוו מעולם את תופת המלחמה – "המשימה שלפנינו לא פשוטה, לאסוף את הגברים, ולחסל את כל השאר – קשישים, נשים וטף - בירייה. מי שמרגיש לא כשיר, יכול לצעוד קדימה ולהשתחרר מהמשימה".

כמה מהאנשים ניצלו את ההזדמנות? כמה ויתרו ומדוע? מה עלה בגורלם (הפיזי והנפשי)?
כריסטופר בראונינג עוקב אחר האבולוציה של גדוד המילואים 101 של משטרת הסדר, מאנשים רגילים כביכול לרוצחים בדם קר.

עם התפוגגות העשן, חילק בראונינג את הגדוד לשלוש – גרעין של סדיסטיים נלהבים שרצחו בהנאה, רוב ששיתף פעולה בצייתנות עיוורת אם כי לעיתים מהולת חרטה, ומעטי מעט שהתמזל מזלם להשתמט.
הפתאומיות בה הונחת הגדוד אל משימתו הראשונה, מעשה הטבח הברוטלי, הפכה את שאר המשימות (קיבוץ היהודים, ליווים אל הקברים וגירושם למחנות המוות) למעין חצי נחמה. עם זאת, לא לעולם חוסן, בסוף לא היה מנוס מהשתתפותם הישירה ברציחה.

חריגים האנשים המסוגלים לרוע טהור שכזה? לא ולא, חריגים הם אנשי המוסר – אלה המסוגלים מתוך אוטונומיה מוסרית להתנגד לסמכות מבלי שבכלל היו מודעים לכך עד רגע המבחן.

באחרית הדבר, מתייחס בראונינג אל הפולמוס בינו ובין דניאל גולדהגן, מחבר הספר "תליינים מרצון בשירות היטלר", אודות הגרמנים - האם היו הם אנשים רגילים או לא, ומהי המשמעות עבורם ועבורנו (העם היהודי והאנושות ככלל).

עם כן, מהם התנאים בהם אנשים מן השורה הופכים למרצחים? שלל הנחות הועלו – אלימות בשדה הקטל, ניתוק רגשי, רוטיניזציה של האקט, נטייה לקונפורמיות (מודעת ולא מודעת), דה-הומניזציה של הקורבן, חשיבה קרייריסטית, תעמולה אידיאולוגית אגרסיבית, ציות עיוור לפקודות, וחלוקת המשימות תוך אפשור הכחשה.

אילו מהתנאים הנ"ל, לדידו של בראונינג רלוונטיים לגדוד 101? אשאיר לכם לגלות.

מסמך היסטורי מרשים,

ארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על אנשים רגילים - גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין