ספר מלא בכשלים ומסקנות שגויות שאומץ על ידי הברנז'ה כיוון שהוא מעניק נופך אוניברסלי לתופעה הנאצית.
ממליץ שתקרא גם את "גרמנים רגילים" של דניאל יונה גולדהגן (שלא חף מפגמים) כדי לקבל תמונה רחבה יותר.

עצם זה שעדיין מייחסים משמעות כלשהי לניסוי המפורסם של מילגרם ומגיעים למסקנה ש"רוב הרוצחים כלל לא פעלו מתוך מניעים אידיאולוגיים, אלא דווקא לחצים פסיכולוגיים וחברתיים הם אלה שאפשרו להיסטוריה להתרחש כפי שהתרחשה" מראה שבראונינג פיספס בענק.

ערב טוב דן זה נושא שקשה להסביר על רגל אחת, במיוחד מבלי לעשות ספוילרים לספר. אבל אנסה כמיטב יכולתי.

בדיקטטורה "רגילה", כזו יותר נפוצה, האזרח עושה מה שאומרים לו, כי אם לא - ייענש. משטרים טוטליטריים שואפים ליצור מערכת מתוחכמת יותר שמאפשרת צייתנות. המפלגה טוענת לבעלות על רטוריקה ומינוח של מושגים. השפה משתנה בהתאם לרצונותיה. כל תפיסת העולם שלה מושתתת בחברה באמצעות המוסדות המדיניים, כך שכמו שמצוין בספר - מי שלא מציית, לא נענש, כי אין צורך בענישה. החייל בעצמו כבר מודע לכך שהוא "חלש" וכך הוא מציג את עצמו בפני הכלל.

כלומר, החיילים יכלו לסרב פקודה, ומעטים בחרו לעשות כך, אך במקביל בפועלם הם אשררו את נחיצות המשימה.

ההבדל בין רודנות רגילה למשטר לופתני הוא באחיזה ובדרישה לבלעדיות על כלל תחומי החיים. כך שהשאיפה היא שהאזרח עצמו הופך לכלי שפועל מרצון מלא.

מקווה שהצלחתי הפעם להבהיר את עצמי

אלון סקירה יפה. תודה. לא ירדתי לסוף דעתך באשר לניגוד בין משטר טוטליטרי לבין רודנות טיפוסית, כפי שאתה מכנה אותה.

תודה על התיקון.

כנראה לחצתי בטעות על 1. הכוונה היא כמובן 5
תודה שהערת את תשומת ליבי

התחברת ולכן סברת שזה בזבוז של זמן?