ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 בנובמבר, 2020
ע"י ראובן
ע"י ראובן
פלורה (פלורנס) דֵיין מבוסטון שגדלה בחווה ואהבה להאכיל שועלים נעלמה מדירתה.
זמן קצר קודם, דֶבון גולדינג לא ידע שזה יהיה יומו האחרון. הוא חטף את הבחורה הלא נכונה.
שרירי, מגודל וחזק לא התקשה לקחת אותה בכוח ממועדון הלילה בו עבד כברמן לאחר שכיסח בליין ('מר-בטוחה-שלא-ראיתי-אותך-כאן-פעם') אלים שנטפל אליה. דֶבון לא ידע שיש לו עסק עם שורדת מיומנת שעברה המון. גם כשנכלאה במוסך עירומה וידיה כבולות היא חיפשה משאב. כך קראה לזה. כל דבר שיכול לשמש אותה. כפיס עץ, סכין, גפרורים, חתיכת תיל, חומר כימי. פלורה מצאה משהו ובתושייה מקגייוורית שיגרה אותו לעולם הבא ונחלצה.
שבע שנים קודם נעלמה כששהתה בפלורידה.
מה עושים כאשר 472 יום מחזיק בך פסיכופת מרושע וחלק לא מבוטל מהזמן את כלואה בארון מתים?
הצמא והרעב הם אויב מר אך לא הגרוע מכל. הקושי הנורא הוא חסך חושי. שעות בארון מתים ללא יכולת לזוז כמעט היא לומדת איך לא לצאת מדעתה. כשהיא ערה מכאיבה לעצמה מדי פעם בבעיטה בדופן הארון, נושכת את עצמה, כל דבר שייתן לה תחושה. מעבירה את הזמן בזכרונות. כשהמפלצת מוציא אותה מהארון היא מתנפלת על המים והמזון שנתן לה. בולעת חופני צ'יפס שמנוני וטעים שתחבה לפיה, העיקר למלא מעט את קיבתה. ממששת בקדחתנות סיבי שטיח רק כדי לחוש משהו.
ג'ייקוב החוטף נותן לה שם חדש, מולי. עליה לקרוא לו אוורט, שם אביה. הוא השובה הסדיסטי הבועט בה לעתים, הופך אותה לשפחת מין ומכריח אותה לעשות דברים קשים. בסך הכל 'ווייט טראש' מחורבן הנוהג משאית למחייתו ויכול להעביר אותה מרחקים. למרות שהם חוטף וקרבן נוצר ביניהם במהלך מאות הימים יחד קשר מעוות, סוג של תלות. במהלך אחת הנסיעות הם פוגשים דמות משמעותית מאד בחייו שתלמד לשנוא. בחמש השנים שיבואו לאחר שתשוחרר מהאיש המרושע יהיה לה ולאותה דמות חשבון לסגור.
היא שבה לעולמה הקודם אדם אחר. לא זו שאוהבת שועלים אלא שורדת קשוחה, ממוקדת מטרה ומתמסרת באובססיביות ללימודי הגנה עצמית.
לפני העלמותה כעת מדירתה נעלמות שלוש צעירות במהלך חודשים רבים. לא ברור אם יש קשר.
על הרשויות לאתר ארבע נעדרות ולחקירה נכנסים סמלת הבילוש די-די וארן ושותפיה לצוות; סמואל קיינס- איש ה-FBI המתמחה בקרבנות, גבר בעל נוכחות מרשימה וחוקרת קרבנות נוספת. אמה של פלורה מעורבת גם במאמצים.
ופלורה מוצאת עצמה כלואה שוב. היא בחדר חשוך ויכולה לנוע כשידיה אזוקות. והפעם אינה לבד. היא מחפשת משאבים שיעזרו לה לצאת מהמקום בעוד גורמי אכיפת החוק פועלים לאיתור הנעדרות, קושרים קצוות ועולים על גילויים מפתיעים. שום דבר אינו מקרי.
ובבניין הנטוש היא נקלעת לעימות הסופי עם הדמות השנואה מהעבר.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
ראסטה, הייתי יכול לנחש את תשובתך :-)
|
|
|
Rasta
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
פסיכופתיה היא נושא מרתק.
|
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
הפסיכופתיה היא חלק מהעניין. יש גם חקירה והישרדות.
זה הספר הראשון של המחברת שקראתי. לא יודע אם אקרא עוד. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
לא ברור לי למה לרצות לכתוב או לקרוא ספר על פסיכופטים.
מוזר שדווקא סופרות כותבות על מצבים כאלה, כמו "חדר" של אמה דונהיו. |
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
