לגוף ולנפש יש יכולת מדהימה לשרוד גם בתנאים בלתי אנושיים. זה בא לידי ביטוי הן בנסיבות שאינן תלויות אדם, כמו באסונות טבע ובמחלות קשות, והן בנסיבות אשר רוע אנושי גרם להן, כמו בשואה וכמו בספר הזה, שמוכיח שהגוף והנפש מסוגלים להחזיק מעמד גם במקרה קיצוני במיוחד בו בחורה נחטפת, מוחזקת בארון מתים במשך למעלה משנה, נאנסת שוב ושוב, עוברת התעללות פיזית קשה, מצליחה להשתחרר מהתוקף ואף להרוג אותו, ואז... נחטפת שוב. ואם השאלה הראשונה שעולה בראשכם היא "מה הסיכוי שזה יקרה פעמיים לאותה בחורה", ותמרור האזהרה "בלתי סביר בעליל" ניצב בפניכם ומהבהב לכם באדום חזק כפי שהוא הבהב לי טרם הקריאה, אני יכול לומר שהסופרת מצליחה לענות באמינות מפליאה על השאלה המרכזית שהספר מעמיד: מי חטף את פלורה, גיבורת הרומן, בפעם השנייה ומי אחראי לחטיפתן של בחורות נוספות.
על רקע התפניות ההזויות, הבלתי סבירות והבלתי סבילות של ספרי מתח רבים, אשר מקריבים (ומרקיבים...) את האמינות העלילתית על מזבח הפואנטה, ההיגיון העלילתי שמאפיין את הספר המרתק הזה הוא בהחלט בגדר מעלה בולטת.
ובכל זאת, גם במקרים הבודדים בהם האמינות קצת מופר(כ)ת, הסופרת מכפרת על כך עם הומור עצמי. אני מניח שבין השימושים האפשריים של קש לשתייה אתם לא כוללים אותו ככלי רצח... ציטוט משעשע וחביב מהספר: "שמעתם פעם על מאסטרים באומנויות לחימה משוויצים ככה: אני מכיר עשר דרכים להרוג בנאדם עם קש לשתייה, שתים עשרה עם כוללים גם את העטיפה? אבל קש פלסטיק בכל זאת יכול להיות נשק שימושי. אם מכניסים אותו לעין של היריב או אפילו טוב מזה, מכים בעצם הלשון, בקדמת הגרון, אפשר להסב נזק רציני."
ספרי מתח רבים שמעוניינים להתהדר בקוראים גבוהי מצח, מגדירים את עצמם כ"ספרי מתח פסיכולוגיים", בעוד שבפועל כל קשר ביניהם לעיסוק מעמיק בנפש האדם מקרי בהחלט. דווקא הרומן הזה, שהסופרלטיב "פסיכולוגי!" אינו מופיע בתקציר שלו בגב הספר, מצליח לגעת (בצורה מרפרפת, לא להתלהב יותר מדי...) בכמה נקודות פסיכולוגיות, והוא עושה בצורה מעניינת ומרתקת. הזכרתי כבר את היכולת הנפשית המדהימה לשרוד בתנאים שבנסיבות רגילות נראות לנו בלתי אפשריות, והספר מביא לידי ביטוי שאלה שרבים מתחבטים בה: האם התנהגות פסיכופתית היא מולדת או נרכשת? האם ניתן לייחס "גנים רעים" לבת של פסיכופת שחוזרת על דפוסי ההתנהגות של אביה, דבר שהיה קורה גם לולא נחשפה לזוועות מעשיו, או שמא נסיבות חייה וההיחשפות שלה לקיצוניות ההתנהגותית של אביה גרמו לה לחזור על מעשיו? בספר באה לידי ביטוי גם זווית פסיכולוגית נוספת. ידוע שאנשים רבים שעברו התעללות מסוגים שונים הופכים למתעללים בעצמם. פלורה, גיבורת הספר שעברה התעללות קשה, משתפת פעולה עם צמד פסיכופתים ועוזרת להם במעשי החטיפה. האם התנהגותה מעידה עליה שהיא הפכה למתעללת בעצמה, או שמא שיתוף הפעולה המצמרר הזה מתבצע רק כדי לשרוד? השאלה הזו מוליכה לשאלה נוספת: עד כמה מוסרי להרחיק לכת ולבצע פעולות מעין אלו, שמביאות למותם של אנשים אחרים, רק כדי לשרוד?
ספר טוב משאיר לך תובנות לחיים. התובנה המרכזית שלקחתי מהספר הזה היא שבפעם הבאה אחרי שאלגום לי להנאתי מילקשייק, אשמור את הקשית בכיס. יש לי בקרבת הבית כמה סמטאות חשוכות...