ביקורת ספרותית על כבוד מאת אליף שאפאק
ספר מעולה

---

יש משהו קסום בספר המספר סיפור על תרבויות אחרות, על ארצות אחרות, מקומות שונים, לעיתים נידחים. היכולת הזו של סופר.ת לפתוח צוהר לעולמות אלו היא קסומה בעיניי, ואליף שאפאק עושה את זה בכתיבה נפלאה שממש הרגשתי שאני שם במרחק נגיעה מכל הדמויות הנהדרות האלו שנכנסו לי ללב על מנת להשתקע בו.

תחילתו של הסיפור בשנת 1945 על כפר קטן על גדות נהר הפרת. שם הכל מתחיל בבית המשפחה של זוג הורים ושמונה בנות, ממשיך לאיסטנבול וללונדון.

הסיפור נפתח בשערי בית הכלא אשר בשרוזברי, מרחק שלוש שעות נסיעה מלונדון, שם מחכה אסמה לקבל את פני אחיה הגדול איסכנדר, היוצא לחופשי לאחר ריצוי ארבע עשרה שנות מאסר בעוון רצח על רקע כבוד המשפחה. זה אחיה הבכור, שהיה בבת עיניהם של הוריה. הסולטאן כינו אותו.

מהנקודה הזו הסיפור יזגזג בין הזמנים. כאמור משנת 1945 עד לשנת 1992, דרך שלושה דורות. הסיפור מסופר מפי כמה קולות, והקפיצות בזמנים לא מעיקות אפילו לרגע, וכל הספר נקרא בנשימה אחת רצופה ודרוכה.

זה סיפור על משפחה שנהרסה "אחרי היום האחרון של נובמבר 1978 נמסה משפחתנו כמו איש שלג בשמש יוקדת. לפתע לא נותרה מחיינו הקודמים אלא ערימת רפש אפרפרה." (עמ' 351 ) וזה סיפור על מסורת ושמרנות אל מול קידמה, על הגירה והיטמעות בארץ חדשה. הגירה זה תמיד דבר קשה. אבל יותר מאשר ההגירה הפיזית - זו המנטלית היא בעלת הקושי האמיתי. לעשות קאט על חייך הקודמים ועל המנהגים והמסורת שהורגלת בהם וגדלת עליהם, ולהסתגל למציאות אחרת זה קשה וזה מבלבל. ולעתים זה מרגיש כמו שחקן המשחק על במה ומגלה ששכח את הטקסט שעליו להציג. ואת זה כותבת אליף שאפאק בבהירות ודייקנות. וזה כי היא באמת יודעת. כאחת שנעה בין תרבויות , שכותבת גם באנגלית וגם בטורקית, חיה באיסטנבול וגם בלונדון, ומכירה את שני העולמות. המפגש בין שתי תרבויות שלא תמיד יכול להתקיים מבלי להותיר נפגעים בדרך.

אליף שאפאק היא קול מעניין ומרענן, ונוסף על כתיבתה היא גם פעילה חברתית ופוליטית. אני מקווה שנראה עוד תרגומים מהספרות הטורקית בת זמננו.

מומלץ, מומלץ, ומומלץ!

והקישור הוא לשיר היפהפה של הזמר והמלחין BULENT ORTACGIL הכל כך מוכשר.
https://www.youtube.com/watch?v=_UanvqYHApo...

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על כבוד