#
מעבר לעובדה שגרישם יודע לטוות סיפור בצורה מצויינת, שהסיפורים שלו מבוססים היטב בתחקירים, הוא בעל השקפת-עולם ליברלית והומנית. לא טריוויאלי כשמדובר בבן ארצו של טראמפ, מקום בו "הומני" הוא קללה איומה לכל אדם מן הישוב (הומני זה קומוניסט? ליברל הוא שמאלן? הומני זה מישהו שרוצה להרוס את אורח החיים האמריקאי?) האיזורים בהם מתרחשים סיפוריו הם מקומות שאין הרבה מה לכתוב עליהן במדריכי-תיירים. עיירות קטנות במרכז ארצות הברית, בעלות אוכלוסייה הומוגנית עם גזענות מושרשת, בורות וחשדנות כלפי שינויים, ואמונה שלמה במה שלימדו אותם: שאמריקה היא המקום הטוב בעולם, ששיטת המשפט שלה היא הטובה בעולם ואם מישהו נדון למוות או למאסר עולם – ברור שמגיע לו.
הסיפור סובב סביב "קהילת השומרים" שהיא עמותה המסייעת לשחרור אסירים שנדונו על עבירות שמעולם לא ביצעו. מסתבר שיש לא מעט עמותות מהסוג הזה, שלעתים מצליחות לעשות צדק מאוחר עם אנשים שמסיבות מבניות לא הצליחו להתמודד עם הצדק האמריקאי. המספר –קולין פוסט - הוא עורך דין וגם כומר(!) שהצטרף לעמותה הזו ולמעשה חי בה את חייו: בתקציב נמוך ביותר הוא משוטט ברחבי הארץ הענקית, מאתר את החפים מפשע, עורך תחקירים מעמיקים על מה שהתרחש שנים קודם לכן ומפיק משמעות לחייו בזכות התהליך הזה. הסיפור המרכזי – אך לא היחיד – של פעולתו של פוסט הוא מקרה של גבר שחור היושב בכלא כבר 22 שנים על רצח שלא ביצע, כאשר המשפט שלו היה בדיחה (עצובה מאד, כמובן) על משפט צדק, הוכחות, ראיות ומה שביניהם.
אני מניחה שבכל מערכת משפט יש חפים מפשע שמשלמים מחיר על פשע שלא ביצעו. אני בטוחה לגמרי שגם אצלינו יש כאלה. אני מתארת לעצמי שכשמערכת הצדק מאותגרת על ידי אנשים חיצוניים המנסים להוכיח שהיתה טעות וחף מפשע הופלל – היא תעמוד על רגליה האחוריות ותסרב להשלים עם הוכחה שהיא טעתה. כן, גם אצלינו. אבל בארצות הברית יש כמה גורמים המחמירים את התופעה: שופטים ותובעים נבחרים, שחייבים טובה לקהל הבוחרים שלהם. מערכת אכיפה לפעמים כפולה ויריבה – משטרה ומשרד השריף. מושבעים חסרי הכשרה – ולעתים בורים – שמושפעים מיכולתו הרטורית של מי שמציג בפניהם עובדות ולעתים עושה מניפולציה על אמונותיהם.
והספר? פחות טוב מספרים אחרים של גרישם שקראתי. מסורבל בהצגת העולם עליו הוא כותב, יש לו קשיים בהתנעת העלילה, קצת מתרוצץ – כמו הגיבור שלו – בשטחים נרחבים ומתקשה למקד את הסיפור וללכוד את תשומת לבה של הקוראת. עדיין הוא מעניין ומצליח להעלות את הסוגיות החשובות – תוך כדי סיפור נחמד, שלפי אחרית הדבר של הסופר – מבוסס על אירוע אמיתי וגם על עמותה וגיבור דומה שהתקיים פעם.
קיבלתי אותו מתנה ליום הולדת מידידתי היקרה, צומת-ספרים, שממשיכה לחלק לי מתנות ביום הולדתי למרות שאינני מחזירה לה טובה ולא קונה (כמעט) ספרים בחנויות רגילות. אז הנה הזדמנות להגיד לה תודה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
