ביקורת ספרותית על שליחותו של רוצח - הרואים למרחק #3 מאת רובין הוב
ספר מעולה

---

מה אפשר לומר? נפלא. אחרי הרבה זמן וכמה נסיונות להתחיל לקרוא שלא צלחו במיוחד, סוף סוף גמרתי את הסדרה.
ניגשתי לספר הזה ברגשות מעורבים: מצד אחד הקודם היה ממש מעולה וגם שידרגו את האקשן, מצד שני הכל משולב בצורה כבדה שקצת מוציאה את החשק,אלא אם אם כן אתה במצב רוח הנכון. אז כמו שאמרתי, 3 פעמים ניסיתי להתחיל ולא צלח. זה היה בעקר בגלל הכבדות בכללית של הספר, אבל ברגע שנכנסתי למצב הנכון נשאבתי טוטאלית פנימה. העלילה, התיאורים, האנשים, ומעל הכל המחשבות שמבדילות את הספר הזה מרוב ספרי הפנטזיה, הופכים את הספר הזה לכזה מדהים.
מה שבעיקר מעניין בספר הזה ובכללי בטרילוגיה, זה המחשבות וההגיגים שממלאים את רוב רובו. העומק שבמהלכים הנפשיים של פיץ, החוכמה שבמהלכים הפוליטיים, ובכללי ההגיגים שם, נותנים כל כך הרבה עומק וחומר למחשבה שזה מדהים. אפילו הדברים שהם כאילו רק פנטזיה כאילו רגילה הם עמוקים. למשל:(ספויילר) היצירה של המבוגרונים, שדרקונים זה כאילו סתם משהו שיטחי, הופך לדבר הרבה יותר עמוק. גם ההתקשרות בבינה לבעלי חיים, שהאדם מקבל אלמנטים חיתיים, והחיה מקבלת תכונות אנושיות(אבל כמובן בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שהצלחתי להעביר בחצי שורה הזו.) האופן שבו רובין הוב לוקחת את הפנטזיה הפשוטה והופכת אותה לדבר ככ הרבה יותר עמוק ומחשבתי, פשוט מפעימה.
מה שכן, אזהרה: הספר הזה ניתן לקריאה רק אם אתה במצב שלו. אם לא זה סתם יהרוס לך. זה לא ספר שקוראים בכח.
(סליחה אם יכול להיות שחזרתי על עצמי כמה פעמים או שלא כתבתי טוב,או שהפועל "מדהים", "עמוק" וכדו',אל תקחו את זה יותר מדי לבטן, זה ביקורת ראשונה)

» ביקורות נוספות של אומ"ץ
» ביקורות נוספות על שליחותו של רוצח - הרואים למרחק #3