ביקורת ספרותית על על גבול שני עולמות מאת הלל צייטלין
ספר מעולה

---

בס"ד
את האנשים שחיים בעולם (וגם את נטיות הנפש שלנו בעצמנו) ניתן לחלק באופן כללי וגס למדי לשני סוגים של אנשים- אלה שמתגלגלים ואלה שמחפשים.
אצל המחפשים ניתן לזהות שתי תנועות- אנושיים ורוחניים.
הרוחניים עוסקים בנשגב, בטרסצנדנטי ובמופלא. הם יכולים להיות מלאי התפעמות מול הנשגב ומלאי שמחה מהתנוצצוית של אושר עליון. הבעיה איתם זה שמורגש שהם זונחים אותנו למטה ומנחיתים עלינו איזו אמת עליונה שסוחפת אותם אבל אנחנו לא מצליחים לזהות אותה. באופן שרשי יותר מורגש שהם מוחקים את האישיות של עצמם ושל העומד מולם לטובת ההפשטה המרוממת שאליה הם נחשפים, והיחס והקשר הפשוט שבין בני אדם נעלם מהתמונה. אמנם הם השיגו איזו אידיאה מדהימה, אבל החן והפשטות שבקיום אנושי נעלמים.
לעומתם, יש את האנושיים. המחפשים האנושיים יהיו קשובים לזולת, ימצאו בו את הנקודות המיוחדות שלו וימצאו מקום שלם יותר וכנה יותר לעצמם, באופן שהם לא ימחקו את המציחאות אלא יחשפו את הטוב שבקיום של עצמם ושל הסובבים אותם. הבעיה שמורגשת לפעמים בגישה הזו היא שבסוף אנו תקועים בגלגל אוגרים מסביב לעצמנו ולא מצליחים לבקוע את המציאות שסוגרת עלינו מכל צד. כל הטוב שנחשוף ושנתייחס איתו לסביבה תמיד יוכל גם ללכת לכיוון הסתמיות וחוסר ההליכה קדימה.
הלל צייטלין היה באופן מופלא אנושי באופן מעורר חמלה מחד, ומאידך בעל ריצה אל נעבר לגבולות של עצמו. המחול שמתואר במאמריו בספר בין האנושיות והפניה הפשוטה והישירה של אדם אנושי בעל חולשות ומעלות שער לסביבתו וכואב את כאבה שבשתי מלחמות העולם לבין הרגשותיו אל מול מה שמעבר למוכר לו, ושילובו בין האנושיות שעומדת מול המופלא לבין מציאת המופלא בתוך האנושיות הפשוטה של החיים על כל הרבדים להם- שכל, רגש, ביקורתיות ומעשה- מעורר חשק להצטרף אליו ולרקוד איתו מעט על גבול שני העולמות.
נ.ב. שלום שוב! נחמד לחזור אחרי הפסקה של כמעט ארבע שנים...

» ביקורות נוספות של אומ"ץ
» ביקורות נוספות על על גבול שני עולמות