#
ברניס רובנס זכתה בבוקר. לא על הספר הזה, אבל הזכייה מפורסמת בכריכה הקדמית, מעל שמו של הספר. ואם הספר הזה מאפיין את כתיבתה – אני ממש לא מבינה על מה היא זכתה בפרס (אלא אם להתחיל לשער השערות קרימינליות שלא פה המקום...)
- דמויות. אני אומרת את זה בנימוס. הן לא עשויות קרטון – הן גזורות מנייר עטיפה מרשרש. לכל דמות מהדמויות הרבות שיש בספר יש לכל היותר שתי תכונות ורגש אחד. תנסו להרכיב מזה משהו יותר מורכב מפאזל של ששה חלקים.
- סיפורים. אני מניחה שלכל אדם שהגיע לגילאי 70 ומעלה יש סיפורים לספר. רובנס, כנראה, לא מאמינה בזה. הסיפורים המעטים שיש לכמה מדמויותיה לספר הם דלים, משעממים ומופרכים.
- יהודים. רובנס מלהטטת בין אנטישמיות – שהיא מקנה לחלק מהדמויות שהיא כותבת – והיא מרגישה שמותר לה. היא עצמה יהודייה. ייחוס הגזענות – יחד עם עוד תכונות מאותו שורש כמו הערצת האריסטוקרטיה ושנאת זרים - מאפשרים לרובנס להכניס גישה צדקנית לסיפור המשמים.
- פתרונות: אני לא יודעת אם הפיתרונות שמציעה רובנס הם יותר מופרכים או יותר משעממים (תחשבו על רמת הכישרון המאפשרת לשלב בין שתי התכונות האלה)
כל אחד יודע שזקנים הנמצאים בבתי-אבות ובדיור-מוגן ממתינים שם למוות (כך גם זקנים שגרים בבתי-פאר עם משרתים צמודים, שף המכין להם מנות-גורמה דלות נתרן ובילוי באתרי-נופש סודיים) אנשים בגיל מסויים נמצאים בהמתנה לוודאות היחידה שיש בחיים. אם אתם דווקא מעוניינים לקרוא על הנושא הזה - כדאי לקרוא את "הנסיך של שדרות וסט אנד" של איסלר, שבנוסף על העובדה שהוא משעשע הוא גם אומר לפעמים דברים של טעם. לדעתי אפילו "שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי" הבינוני של קאנון מוצלח יותר מהספר הזה. בכל מקרה הייתי מחפשת נושא מרתק יותר לקרוא עליו, למשל עלון הנדסאי המתכת, 1996.
1/2
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
