• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הזיפים של לזרוס

הזיפים של לזרוס

מאת לימור מויאל

הביקורת של זאבי קציר

תמונה של זאבי קציר
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הזיפים של לזרוס

הזיפים של לזרוס

מאת לימור מויאל

הביקורת של זאבי קציר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של זאבי קציר
הוצאה לאור:פנדורה
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
לי יניני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 9 שנים

“הספר "הזיפים של לזרוס" של לימור מויאל, הוא הספר הראשון שאני קוראת בז'אנר ה-MM, העוסק במערכת יחסים בי”

2/3
ביקורות על הזיפים של לזרוס
הבאה
פלפל ירוק
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•2 דקות קריאה

מאז ספרה של גלית דיסטל אטבריאן "טווס בחדר מדרגות" לא קראתי ספר מקור כל כל טוב. לולא סקירתה המופתית של Siv30 באתר Goodreads אינני חושב שהייתי בכלל שוקל לקרוא את הספר הזה שמקוטלג בתחום "רומן רומנטי" ו"רומן אירוטי", סוגות שבד"כ פחות מדברות אלי.. אבל כמו שאומרים, לכל כלל יש יוצאים מהכלל והספר הזה הוא באמת יוצא מהכלל בכל המובנים. בכלל סיווגו של הספר הזה כאירוטי מטעה ביותר כיוון שהאירוטיקה ההומואית, שנוכחת כמובן, היא ממש לא העיקר אלא הסיפור עצמו שהוא פשוט מרתק וכן עומק הדמויות הראשיות הארכיאולוג ד"ר בז ציטרונבאום והצלם לביא אלעזר ומערכת היחסים שנרקמת ביניהם. הכתיבה אינטיליגנטית ומחכימה וממש חבל שהספר ככל הנראה לא יגיע לקהל קוראים רחב יותר בגלל חוסר סובלנות בחברה שלנו כלפי מיעוט מכל סוג וסיווגו של הספר כנישה..

בעיקר למען הגברים שבינינו, אביא ציטוט חלקי מדברים שכתבה הסופרת באתר שלה תחת הכותרת "אבל איך הגעת לזה ?":
"רומנים שעוסקים בסיפורי אהבה בין שני גברים (ולא סתם אני נמנעת מלהשתמש במונח רומן הומוסקסואלי ומיד אסביר מדוע) נקראים באנגלית M/M שזה קיצור לביטוי Man on Man .הז'אנר הספרותי הייחודי הזה התפתח בשנים האחרונות למימדי ענק וכיום נחשב לאחד הפופולאריים והמצליחים בספרות לנשים. למעשה אמזון הגדירה אותו כז'אנר עם עקומת הצמיחה המשמעותית ביותר בחמשת השנים האחרונות.
אז הנה קצת נתונים יבשים: נכון להיום ישנם באמזון יותר משלושים אלף כותרים ששייכים לז'אנר. תשעים ושישה אחוזים מקוראיו הן נשים הטרוסקסואליות בעלות השכלה גבוהה, השאר הם גברים הומוסקסואלים חובבי ספרות. רוב הסופרים של הז'אנר הן נשים הטרוסקסואליות."

תשעים ושישה אחוז הן קוראות הטרוסקסואליות!!! אודה שלא הייתי מודע לכך ואף הוכיתי בהלם מהנתון הזה... ואם יורשה לי לדבר בשם הגברים, ככל הנראה אין לנו מושג ירוק מה מרבית הנשים חושבות ורוצות :(

הלאה, לנושא אחר.. מאחר שאהבתי הגדולה היא מוזיקה ורק אחר כך ספרים, יש לי אהבה מיוחדת לספרים בהם הסופרים(ות) שוזרים שירים לאורך הסיפור וכך ניתן להאזין לשיר במקביל לקריאה (נוח במיוחד בקוראים דיגיטליים), מה שנותן מימד נוסף לחוויית הקריאה ועל הדרך גם לעמוד על הטעם המוזיקלי של אותם סופרים(ות). ערכתי פליילסט ב"יוטיוב" לפי סדר השירים שצוינו בספר ואני יכול לציין לטובה את טעמה הלא רע בכלל של הסופרת (אבל זה כבר באמת עניין סובייקטיבי). להלן לינק לפלייליסט שהכנתי להנאת הקוראים והקוראות העתידיים:

https://www.youtube.com/playlist?list=PLzjdSUv93qyIHmjIbh5zMOhyBm1KlmAyt

לסיכום, מבחינתי חמישה כוכבים מנצנצים באור יקרות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של michalro
michalro
תמונה של אתל
אתל
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של חני
חני
תמונה של רץ
רץ
תמונה של Mira
Mira
תמונה של שופי ינשופי
שופי ינשופי
תמונה של רותה
רותה
13קוראים|גיל ממוצע57|69%נשים

על המבקר

תמונה של זאבי קציר

זאבי קציר

ותיק
חבר מזה 19 שנים
170 ביקורות•6 נבחרות•2,491 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות170
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל2,491
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת105ספרות מקורית23מתח ריגול והרפתקאות19

דיון על הביקורת

9 תגובות
michalro
michalro•לפני 5 שנים

סקירה נאה. תודה לך. ממליצה על מרכבות באיילון של אותה סופרת הוא מתעלה על זה בעיני. אחד הטובים שקראתי.

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

חני, שמח שנהנית כמוני.

חני
חני •לפני 5 שנים

היי זאק תודה. שירים נפלאים אחד אחד.

ויש איזון נפלא בין הרועשים לשקטים, בין זרמים שונים במוזיקה הישנה לבין המודרנית. בקיצור חגיגה לאוזן. תודה
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

תודה לך Misskipod

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

חני עדכנתי לינק חדש..

תבצעי הדבקה של הלינק בדפדפן ולא באפליקציית יוטיוב ואני מאמין שהפעם זה יצליח לך.
חני
חני •לפני 5 שנים

פרמטרים לא חוקיים זה מה שרשום כשמנסים לפתוח זאק.

חני
חני •לפני 5 שנים

לפי המדפים בחנויות ספרים ומה שעליהם

מבינים טוב מה נשים אוהבות. התופעה בהחלט לפחות לי לא מובנת. את ספרייה של לימור לא מכירה וגם הנתון שאתה הבאת פה די מדהים. נראה לי שאם אקשיב למוזיקה ואקרא זה לא ילך כי אני צריכה לתת תשומת לב לשתי האהבות שלי בנפרד. תודה על הסקירה. ואשיב לפסקול שהכנת
Misskipod
Misskipod•לפני 5 שנים
חייבת להסכים. שני ספריה של לימור מויאל נהדרים ותופסים מקום של כבוד ברשימת ספרי המקור הטובים שידענו כאן (מכאן נשאר רק להמליץ לך על 'מרכבות באיילון'מבית אותה יוצרת). תודה על הסקירה המלבבת ותודה שהחזרת לי לתודעה ספר שיצא ממנה די מזמן. אהבתי במיוחד את הציטוט של לימור ומתוכו את ההבנה המצערת, שגברים לא מודעים למה שמרבית הנשים חושבות ורוצות :) (אותי זה הצחיק).
מורי
מורי•לפני 5 שנים

נשים יודעות מה אנחנו רוצים?

הרומן הרומנטי בהחלט תופס כמות נכבדה מכמות הקריאה בכלל היום. החלק הנכבד, קרוב לחצי, אלה ספרי העצמה אישית. ספרות איכותית תופסת מספר שהוא קטן מלראותו בעין בלתי מזוינת, תרצי משמע.
9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של זאבי קציר

הדחף

הדחף

סטפן (שטפן) צווייג

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה.

הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים.

הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת".

צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף".

קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•זאבי קציר
מלחמת זכות השיבה

מלחמת זכות השיבה

עדי שורץ

זהו ספר עיון מרתק וליניארי על תולדות הסכסוך עם העולם הערבי בכלל ועם הפלסטינים בפרט.
כרקע, הספר מתחיל בשלהי השלטון העותומאני, מאפיין את תחילת המאה העשרים כנפילת האימפריות והולדתן של מדינות הלאום, שחלקן הגדול שורטט על הנייר בידי המעצמות כמו צרפת ואנגליה בדגש על אזורי השפעה ופחות על היגיון של הומוגניות אתנית ותרבותית של אזרחי אותן מדינות חדשות.
הספר מתאר את "תכנית החלוקה" של האו"ם, שהתקבלה ע"י מנהיגות היישוב היהודי בארץ ישראל (היא "פלסטין" בלעז) ונדחתה מכל וכל ע"י מדינות ערב בכלל וערביי הארץ הפלסטינים בפרט, את הכרזת בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל ואת תוצאות המלחמה שנפתחה ע"י ערביי הארץ ומדינות ערב, בה הערבים הפסידו הפסד צורב.

אבל עיקר הספר מתמקד בבעיית הפליטות הפלסטינית, בנושא העיקרי שעומד בבסיסה של הבעיה והוא טענת הפלסטינים ל"זכות השיבה" וב"בעיית הנצחת הבעיה הפלסטינית", הכולל את "זכות השיבה", באמצעות סוכנות "אונר"א", שבאמצעותה מדינות ערב מעולם לא לקחו אחריות על שיקומם בכוונת מכוון.

אני בטוח שרוב אזרחי מדינת ישראל כלל לא מודעים לסיפור שעומד מאחורי הפעילות של אונר"א, שבכסות האו"מ והאינטרסים של מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב, ותתפלאו אבל גם ישראל עצמה, שמאפשרים לפארסה הזו להימשך במשך דורות ולהנציח את הדרישה הפלסטינית ל"זכות השיבה", שלטענת המחברים זכות זו כלל לא קיימת לפי הדין הבינלאומי ובהשוואה לטיפול בפליטים אחרים במאה העשרים.

לסיכום, זהו ספר חובה לכל מי שחושב שהוא יודע הכל על מהות הסכסוך שלנו עם העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט ועל תפקידה המכריע של סוכנות אונר״א בהנצחת בעיית הפליטים הפלסטינים ולא בשיקומם כפי שהוגדר תפקידה מלכתחילה.
~~~~
לד"ר עינת וילף יש המון סרטונים בהם היא מסבירה את הבעיה, שזוכה להסבר מעמיק במיוחד בספר.
הראיון הכי מעמיק בו צפיתי והכי קרוב לספר, הרבה גם בזכות המראיין, הוא הראיון המומלץ הזה, בו ד"ר וילף מותחת קו ישר משלהי האימפריה העותומאנית ועד לשביעי לאוקטובר הארור:
https://tinyurl.com/bdejwzs5

לפני שנה•
★★★★★
•זאבי קציר
סוד בוער

סוד בוער

סטפן (שטפן) צווייג

שטפן צוויג הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, בעיקר בגלל התכונה המרכזית שלו והיא הבנה עמוקה בנפש האדם.
יש קוראים שפחות מתחברים אליו, אולי בשל רגשנות יתר, כמו למשל ברומן "קוצר רוחו של הלב", אבל לי זה לא מפריע ולטעמי הדבר לא מפחית מגדולתו כסופר.

הפעם הכישרון היוצא מהכלל של צוויג בא לידי ביטוי דרך נפשו המיוסרת של ילד חולני בן 12 המגיע עם אימו היפה לבית מלון כדי לנוח ממחלתו. יופייה של האם צד את עינו של ברון צעיר, נאה וחובב נשים יפות, שמבקר במלון בגפו למס' ימים ומצא באם מטרה לחיזור ופתרון להפגת השעמום שלו.

צריך לזכור שהתקופה המדוברת היא תחילת המאה שעברה ובארץ שבה בני המעמד הבורגני ומעלה כפופים לנימוסים והליכות נוקשים, כך שלא פשוט להתקרב לאשה כזו אלא דרך בנה הצעיר.

הילד התמים מופתע כשהזר פונה אליו בהיותו בגפו בחביבות בלתי רגילה, בה אינו מורגל, ובמהרה נקשרה נפשו התמימה בזו של הברון הערמומי, שמבחינתו יעשה הכל כדי ללכוד ברשתו את האם היפה.

הילד, שרגיל לחיי נוחות, חסר מושג לגבי כוונתו האמיתית של הברון, ורק כאשר נוצר הקשר בין הברון לבין אימו, חש מיום ליום כיצד הוא הופך מנושא העניין העיקרי בשיחותיהם של הברון ואימו לגורם מפריע, מצד שניהם.

בתחילה הוא אינו מבין מדוע היחס כלפיו השתנה ובשלב מאוחר יותר האמון הבלתי מסויג והילדי שלו מתחלף בחשד וחוסר אמון כלפי הברון ואף כלפי אמו.
הוא מרגיש שהברון מעוניין באימו אבל מפאת גילו הצעיר לא ברורה לו מה מטרתו, למעט החשד שעולה בליבו כי מדובר במטרה אפלה כלשהי, בסוד שהוא צריך לפצח.
תוך זמן קצר מערכת היחסים בין האם לבנה מתערערת לחלוטין, כאשר מצד אחד אימו והברון עושים הכל כדי להיפגש ביחידות ומצד שני הילד לא מספק את הסחורה ונצמד אליהם בעקשנות ובכל דרך בניסיון לפצח את הסוד האמור המעיק עליו מאד, עד כדי חשש בשלב מסוים שאימו נמצאת בסכנה.

איך הסתיים הסיפור בזה תיווכחו כשתקראו אותו עד תום.
יש לציין לטובה את תרגומו השוטף והבהיר, כרגיל יש לומר, של הראל קין, המתרגם הקבוע של הוצאת תשע נשמות מגרמנית.
אני מאד אהבתי והענקתי לספר בקלות חמישה מנצנצים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
קארי

קארי

סטיבן קינג

לא להאמין אבל קארי זה הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של סטיבן קינג.
בחרתי בספר הזה כי זכור לי הרושם הרב שהותיר בי סרט הקולנוע שגילה לעולם את סיסי ספייסק.
אבל מאז חלפו להם המון שנים וסרטי אימה, וככל הנראה ספרי אימה פחות מדברים אליי, למרות שהספר לא ממש מפחיד.

ליבת הסיפור היא נערה בשם קארי, בת לאם דתייה קיצונית ומופרעת וככזו היא נראית מוזר, מתנהגת מוזר והופכת לילדה הדחויה בבית ספרה שעוברת השפלות והתעללות על בסיס יום יומי ע"י תלמידי כיתתה.
מי לא מכיר את" ילדי הכאפות" מימי ילדותנו, או היה כזה בעצמו, אבל כאן הסופר מקצין את זה עד הסוף...

הספר קריא ביותר, חלקו הראשון מעניין אבל הקורא כבר יודע בשלב די מוקדם איך זה ייגמר וגם כשזה נגמר, הסופר מותח את הסיפור עוד ועוד עד כדי פטפטנות יתר ובשלב הזה נגמרה לי הסבלנות אליו...
לא ממש עשה לי חשק לקרוא ספרים נוספים שלו אבל ימים יגידו...

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
רשימות על הוצאה להורג

רשימות על הוצאה להורג

דניה קוקפקה

את הספר הזה רכשתי וקראתי בזכות המלצתה של Yaelhar, שסקרנה אותי מאד בהצביעה על השוני בין אופן כתיבת הספר הזה לבין רוב ספרי המתח שאנו רגילים לקרוא.
יעל צדקה. הספר כתוב נפלא, הוא אכן שונה במבנה שלו מרוב ספרי המתח שאני מכיר, פרטי הרוצח והנרצחות ידועים והרוצח עצמו ממתין להוצאתו להורג.
הסיפור מתקדם דרך נקודת מבטם של הרוצח ודמויות מעברו הרחוק בילדותו ובבגרותו.

תעלומת הרצח איננה עומדת במרכז הספר אלא, לפחות כפי שאני הבנתי את זה, הניסיון לבחון דרך כל הדמויות והקשר שלהן אל הרוצח איך נסיבות חייו של ילד קטן גורמות לו להפוך בבגרותו לרוצח סדרתי.

אפילו דמות הבלשית והקשר שלה לרוצח יוצאות דופן בנסיבות שלא אגלה כדי לא לחשוף ספוילר.

הפרק הלפני אחרון בחדר ההוצאה להורג, כשהוא מובא מנקודת מבטו של הרוצח, מצמרר ממש ואם זה היה תלוי בי הייתי מסיים את הספר בפרק הזה.

לסיכום, אהבתי מאד והספר מומלץ בעיקר לחובבי הז'אנר שמחפשים שילוב של סיפור שהוא גם לא שגרתי במבנהו וגם כתוב לעילא.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
השטן בגוריי - מהדורת 2000

השטן בגוריי - מהדורת 2000

יצחק בשביס זינגר

עד כה כל ספר שקראתי מפרי עטו של בשביס-זינגר הוא לטעמי פנינה ספרותית.
הספר הזה כולל את הנובלה "השטן מגוריי" ועוד סיפורים קצרים כאשר המכנה המשותף בין כולם הוא "הסטרא אחרא", "אשמדאי", שהם השמות הנרדפים לשטן, וכן שדונים שונים שמשמשים עבורו כשליחים. כל הסיפורים נטועים חזק בעולם הקבלי ובמסורת של יהדות פולין במאות הקודמות.

הסיפור המרכזי, שהוא השטן מגוריי, נסוב על קורות העיירה גוריי עת שנכנסים לתוכה גורמים שמפיצים את תורתו של משיח השקר שבתאי צבי, אם בגלוי ואם במסווה וגורמים לכאוס חסר תקדים בין הרבנים השמרנים וחסידיהם ולבין חסידי שבתאי צבי (שחלקם היו עד אז חסידים "בארון").

בשביס-זינגר הוא מספר מחונן וסיפוריו בקובץ זה נעים בין מציאות להזייה. מורגש שלבשביס-זינגר אין כלל עכבות בכתיבתו והוא לא מגביל עצמו לנושאים שאינם קונצנזוס או מוגדרים כ"לא צנועים".. אני רותקתי לסיפור המרכזי ולא פחות ממנו גם לשאר הסיפורים.

לבשביס-זינגר יש גם חוש הומור יוצא דופן אותו הוא שותל פה ושם בין הכאוס והדרמה, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בסיפור באחרון "מעשה טישוויץ".

מומלץ ביותר לקרוא את אחרית הדבר של המתרגמת (הנפלאה) ד"ר בלהה רובינשטיין.

ועכשיו לנושא שאינו קשור לסקירה אבל חוזר על עצמו לא פעם כאשר כותבים על ספר של בשביס-זינגר, והוא ההשוואה בינו לבין ש"י עגנון:

יש נטייה לערוך השוואות בינו לבין ש"י עגנון, ונטייה זו נובעת לדעתי מהעובדה ששניהם היו סופרים גדולים מאותו דור שינקו מעולם התרבות והמקרא היהודי, ובעיקר מהעובדה ששניהם זכו בפרס נובל.
לדעתי אין כלל מקום להשוואה ביניהם משום שהם שונים תכלית השינוי באופן כתיבתם.
ולכן אם כבר מזכירים תדיר את שניהם אני מעדיף לדבר על טעם אישי, ולטעמי אני מעדיף עשרות מונים את בשביס-זינגר, ולו בשל העובדה שבשביס-זינגר הוא יותר נועז מעגנון, אינו נרתע לכתוב על שולי החברה הנמוכים ביותר (בדומה לאמיל זולא הצרפתי), כתיבתו יותר חושנית ומחוברת לעולם הייצרי של האדם בכלל והיהודי בפרט, על הטוב והרע שבו, ומביא באופן שנראה לי יותר אותנטי את העולם היהודי שהיה ואיננו עוד.
לעומתו סגנונו הספרותי של ש"י עגנון פחות מדבר אליי למרות שאני יודע מעריך אותו ואת שפתו ה"עגנונית" הייחודית. הוא, לעומת בשביס-זינגר מעולם לא הסב לי הנאה צרופה מספריו וזה אומר הכל.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
סוף מעגל

סוף מעגל

גרהם נורטון

גרהם נורטון מכה בשלישית ובהחלט יש מצב שזהו ספרו הטוב ביותר עד כה.
בניגוד לשני ספריו הקודמים ספר זה אינו ספר מתח, למרות שיש בו אלמנטים מסוימים של תעלומה, אלא ספר מרגש ביותר שנפרש על פני למעלה מארבעה עשורים.

הספר מתחיל בתאונת דרכים טראגית שקיפחה את חייהם של מספר נערים ונערות מעיירה נידחת באירלנד, וממשיך באיך טרגדיה זו שינתה את חיי בני משפחותיהם, עשרות שנים קדימה.

הסיפור מתמקד בקונור, נער מתבגר הומו, שהיה אחד מניצולי אותה תאונה והודה שהוא זה שנהג ברכב.
קונור, שלא יכול היה לשאת במבטים המאשימים של תושבי העיירה ואף של בני משפחתו, עזב את אירלנד והיגר לליברפול, משם ללונדון ולבסוף לניו יורק.

גיבורת הסיפור השנייה היא אלן, אחותו הצעירה של קונור, שחיכתה בקוצר רוח לעזיבתו של אחיה רק כדי להיפטר מרגשות האשמה על פשעו וממבטי האשם של התושבים עליה ועל הוריה.

הספר נע מחייו של קונור בניכר לחייה של אלן, שנשארה לחיות בעיירת הולדתה ונישאה בינתיים למרטין קולטר בנו של רופא הכפר שהחליף את אביו בתפקיד ברבות השנים. הנתק בין קונור לבני משפחתו הוא נתק מוחלט של אי ידיעה של זה על קורותיהם של אלו ולהיפך.

האם לסיפור כזה יכול להיות סוף טוב? את זה תצטרכו לגלות כשתקראו את הספר.
קבלו רמז: גרהם נורטון יודע לספר סיפור, יודע לרגש ולתפור את הקצוות לסיום הגיוני מבלי לרדת למחוזות הקיטש.

גרהם נורטון שכמו גיבור הספר קונור, הוא גם הומו, כותב בסוף הספר רשימת תודות ורומז לדעתי כי הכניס לספרו אלמנטים ביוגרפיים מחייו המוקדמים כמי שנולד וגדל באירלנד, ודרך הסיפור הוא מראה איזו דרך עברה אירלנד מולדתו מארץ שמרנית להחריד לארץ שהצליחה לקדם, בין השאר, ערכים ליברליים ולהכיל גם את השונה ובכללם את קהילת הלהט"ב.

אני נותן לספר הזה חמישה מנצנצים ומצדיע לנורטון, שעד לפרסום ספרו הראשון, היה ידוע יותר כמנחה תכנית אירוח טלוויזיונית מצליחה וקלילה באנגליה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
איש וביתו נמחו

איש וביתו נמחו

אשר ברש

אשר ברש הוא אחד מאותם סופרים ומשוררים יהודים שעלו ארצה בתחילת המאה העשרים והניחו את היסודות לספרות העברית בארץ ישראל. ברש היה פעיל באגודת הסופרים (שהיה ממקימיה) ועורך ספרי הפרוזה, בין השאר, בהוצאת מצפה במסגרתה הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואין".
בשנת 1939 זכה ברש בפרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב על ספרו "אהבה זרה", ובשנת תש"ט את פרס ירושלים ע"ש דוד ילין בעד ספר השירים "צל צהריים". (מומלץ לקרוא את הערך המלא של אשר ברש ב"ויקיפדיה")

מדוע רשמתי את כל ההקדמה הזו? מכיוון שאשר ברש שייך לקבוצת ספרים חשובה שברבות השנים פשוט נעלמה מהתודעה, כאילו לא הייתה. השם הראשון שעולה לי לראש בהקשר זה הוא חיים הזז...
שני הסופרים הללו זכורים לי מלימודי הספרות בחטיבת הביניים באמצע שנות השבעים. את הזז אני זוכר כסופר בלתי נסבל, אך זוכר היטב שהחוויה הספרותית נצרבה בי כנער שהוכרח ללמוד את הספרות הזו ולא מרצון חפשי ולכן מסקרן אותי לקרוא אותם בחלוף עשרות שנים ולהיווכח האם אתרשם אחרת.
אז בזכות "פרויקט בן-יהודה" המבורך איתרתי את העותק הדיגיטלי של "איש וביתו נמחו", נובלה שנכתבה בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1934, ומתארת את קורותיו של בוריס קלדם, מעת עלייתו לבד ארצה מבריה"מ ועד למותו.
קלדם שהיה בחור מוכשר שדובר מס' שפות כולל ערבית וטורקית, ידע להתחבב על הבריות ויצר קשרים חברתיים ועסקיים במיוחד עם גורמים רבי דרג בשלטון העותומאני. קלדם היה ממקימי "אחוזת בית", שמה הראשון של תל אביב, הקים בה את ביתו ושיכן בו את נשותיו. קלדם היה איש עסקים ויזם ממולח אך בתוך תוכו היה תמים ביחס לטבע האדם ואת כל עסקיו, גם הטובים שבהם, ניהל תמיד במסגרת שותפות עם אחרים שבסופה תמיד נדפק ע"י שותפיו. כשקלדם היה בשיאו תמיד עזר לכל מי שזקוק לעזרה, אם בכסף, אם בחתימה על ערבות ואם בהנפקת רישיונות מטעם השלטון העותומני שבאמצעותם יהודי בארץ ישראל היה זוכים להקלות שונות.
קלדם היה נשוי שלוש פעמים והסיפור מתמקד, בין השאר, במערכת יחסיו הטראגית של קלדם עם נשותיו.
אני ממש התאהבתי בכתיבתו של אשר ברש שמתאר באופן נפלא את המתחולל בנבכי נפשו של קלדם ואת התמורות שחלות בו ובמעמדו ככל שנוקף הזמן והשלטון העותומני ניגף בפני האנגלים שמקבלים את המנדט על ארץ ישראל, ובלשונם: "פלסטיין".
קלדם שהיה מורגל לעשות עסקים עם בני המזרח לא הצליח כבעבר ליצור קרבה לפקידי השלטון החדש והיהיר ולדבר היה השלכות קשות על עסקיו ויחסיו עם שותפיו באותה תקופה.

אחד הדברים שהפתיעו אותי במהלך הקריאה הוא שברש אמנם כתב בעברית צחה אך כזו שהכי קרובה לשפה העברית המודרנית וגם בני הדור הצעיר לא יתקשו, למעט מילה פה ושם, לקרוא בספר זה.
זהו אחד מספרי המקור המרשימים ביותר שקראתי, בטח מהתקופה שקדמה להקמת המדינה, והציון בהתאם: 5 מנצנצים באור יקרות.
לכל מי שיסיים את הקריאה בספר אני ממליץ לקרוא את מאמרו של אהוד בן עזר שפורסם לראשונה במוסף הספרותי של עיתון “דבר” ביום 23.6.1978, לפני 39 שנים תחת הכותרת: “השלמה איטית עם המוות”.
גם המאמר הועלה ל"פרויקט בן יהודה" וניתן לאתרו, כמו גם את הספר, בקלות באמצעות מנוע החיפוש באתר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
דביסי

דביסי

צבי צרי

זהו איננו ספר שמיועד לחובבי קריאה ממוצעים אלא בעיקר למוזיקאים מקצועיים או לכל הפחות לחובבי מוזיקה מעל הממוצע, כמוני :)
זוהי מעין ביוגרפיה שכתובה כרומן, דהיינו המחבר בונה דיאלוגים בין הדמויות והציטוטים שמובאים בספר לקוחים בדרך כלל ממכתבים או מקטעי עיתונות מהתקופה.

משום מה בספר זה אין מראי מקום ולא ידוע מהיכן שאב המחבר את מקורותיו, מה שבוודאי לא מוסיף לאמינות של ספרו.
יחד עם זאת מאחר שלא ידעתי דבר על חיי המלחין דביסי מצאתי בכל זאת עניין בספר שגם מהווה מעין תיעוד של התקופה בה חי ופעל, את מאבקיו כבר בתחילת הקריירה שלו נגד האסכולה השמרנית, בצרפת ובמדינות נוספות כאיטליה ואנגליה, שהתנגדה לדרך בה המלחינים הצעירים והמודרניים הלחינו, דרך שהייתה מנוגדת לכל חוקי המוזיקה שהיו מקובלים עד אז.

באותה תקופה המלחין המשפיע ביותר באירופה היה הגרמני ריכארד ואגנר, מלחין שדביסי העריך אולם תיעב את השפעתו המכרעת על מלחיני הדור שקדם לו ןהתנגד לגישתו המוזיקלית.
באותה תקופה בשלהי המאה ה- 19, ההערצה לואגנר חצתה ארצות והשפעתו המוזיקלית שלטה במוסדות האקדמיים למוזיקה, בהם שלטו מוזיקאים שמרנים מאד. מוזיקאים, כדוגמת המלחין קאמי סאן-סאנס, התנגדו לגישה של חלק ממלחיני הדור הצעיר, שדביסי ייצג, שיש להשתמש בחלק מהחוקים המוזיקליים המקובלים ולהתקדם לכיוון המוזיקה המודרנית מבלי להירתע משימוש במקצבים א-טונאליים וכו'.
דביסי טען שהמוזיקה של ואגנר סובלת מעודף פאתוס ודרמטיזציה ומקדשת את הלאומיות, המיתוסים והגבורה הגרמנית בעוד שלגישת דביסי, שהיה פטריוט צרפתי, מלחינים צריכים לכתוב מוזיקה במולדתם, לקבל השראה מהמוזיקה העממית עליה גדלו, מתרבות ארצם ומהטבע הסובב אותם. ובאמת במוזיקה של דביסי מורגש במיוחד הקשר שלו לטבע. למרות האמור לעיל דביסי עצמו לא הגביל עצמו לתחומי מולדתו צרפת ושאב השראה, בין השאר, ממוזיקה וממקצבים ספרדים ורוסיים.

בספר מתוארים חיי האהבה של דביסי ונישואיו, בעיקר לאשתו השנייה אמה, שהייתה בעצמה מוזיקאית מחוננת ובעלת השפעה רבה עליו.
כמו כן בספר מתוארים קשריו החברתיים והמוזיקליים של דביסי עם מיטב האומנים (בעיקר מוזיקאים, סופרים ומשוררים, מחזאים ואנשי תיאטרון, פסלים וציירים) שפעלו בתקופתו, ההצלחה העולמית המאוחרת יחסית לה זכה והשפעתו על מיטב מלחיני התקופה (תחילת המאה העשרים), כמו למשל בן תקופתו וידידו הקרוב אריק סאטי, ובעיקר הצעירים שבהם, כמו למשל סטרווינסקי ופרוקופייב הרוסים.
החלק האחרון בספר מתאר את ההשפעה הדרמטית של מלחמת העולם הראשונה על חייו האישיים והמוזיקליים של דביסי עד אחרית ימיו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר

ביקורות נוספות על "הזיפים של לזרוס"

הזיפים של לזרוס

הזיפים של לזרוס

לימור מויאל

הספר "הזיפים של לזרוס" של לימור מויאל, הוא הספר הראשון שאני קוראת בז'אנר ה-MM, העוסק במערכת יחסים בין שני גברים.

הכתיבה של לימור מויאל קולחת, רהוטה, מהודקת, מרתקת, נוגעת וחודרת. היא בהחלט יודעת לתאר דמויות משומנות היטב!

העלילה מורכבת מדיאלוגים מושחזים ושנונים. כאן האהבה, הנתינה והערכה, הולכים יד ביד וזה כל היופי.

מלבד המטאפורות הנפלאות והתיאורים המרתקים, היו קטעים שהרגשתי שאני "כאילו" שוהה, באותו אתר ארכאולוגי או תמונה ספרותית.

הקצב נובע מהפרקים הקצרים, בדיוק כמו שאני אוהבת. כמו כן יש גם ניתורים בין שתי הדמויות הראשיות: לביא ובז. מה שיפה בכתיבתה שלא מרגישים את הקפיצה, ולא שומעים פה את "הבום", לאחר שהרגלים נפגשות עם הקרקע. פשוט ונפלא!

אין לי צל של ספק, שלימור מויאל עשתה כאן עבודת מחקר מעמיקה, במידע היסטורי וארכיאולוגי, והצליחה לצרף את הקוראים למסע הזה.

סטופ! אזהרה למי שעוד לא קרא מכאן ואילך יתכן וימצאו מעט ספוילרים בהמשך הסקירה...

הדמויות הראשיות הן:
לביא אלעזר – צלם דוקומנטרי ואב חד הורי לדיה
ד"ר בז ציטרונבאום – ארכיאולוג

בראשיתה של הנובלה, אילנה-אמו של בז, קובעת עם לביא פגישת תיאום ציפיות, במטרה שיצלם את החפירה החדשה של רז (בנה היחיד) בקיסריה.

הג'וב שהוצע על ידי אילנה הגיע בדיוק בזמן ללביא, במיוחד שהכנסותיו היו מועטות מתילום בחתונות, ושהמינוס בחשבון הבנק רק תפח מיום ליום.

לביא התגורר בשכירות בתל-בנים ליד כרכור, אצל חיים עזרוני בקומה התחתונה. בעבר לביא התגורר בת"א ועם לידתה של דיה, הוא עזב לטובת סביבת חיים שקטה, וללא הלחץ של העיר הגדולה. פלוס נוסף חשוב לא פחות: הקירבה לבית הוריו שיוכלו לסייע בגידולה של דיה. אהבתי את דמותו של לביא. אי אפשר לא לאהוב אותו. קסם של אדם עם לב ענקי ומעל לכל רגיש.

הוריו של לביא: רחל ומנשה. רחל התפרנסה מחנות יד שנייה שבבעלותה בשם "אוצרות של אחרים". המוטו שלה היה "זבל של אחרים יכול להיות אוצר עבור האחר". מנשה היה פנסיונר של משרד התחבורה ולרוב היה "יושב בית" וסייע בעת הצורך.

בז-"עוף מוזר" עם זוג עיניים ירוקות, גבוה, זקוף, רחב כתפיים, ניראה כמאיים וסמכותי. פניו תמיד היו שעירות ומראהו הכללי הזכיר ללביא איש זאב. על ידי לביא הוא תואר כ"קיר בלי דלת או חלון". (עמוד 23).

בז התגורר בקיבוץ למרות שהייתה לו דירה ברחוב גורדון בתל-אביב. הוא שנא את עצמו ולרוב התהלך עם מחשבות אובדניות. מחשבותיו היו כתובות על עורו. הצלקות והקעקועים סיפרו את סיפור חייו.

הטרגדיה של בז החלה בגיל 21, כאשר איבד את עברי-חברו בשרות הצבאי. מאותו יום הגוף של בז תיפקד, אבל הוא לא הרגיש חי וגם לא רצה לחיות.

דיה-בתו המדהימה, הדעתנית והפקחית של לביא, גם לה יש חלק לא קטן במערכת היחסים המורכבת של אביה עם בז. היא יודעת לגעת, לשאול שאלות והיא חופרת לא קטנה בפן החיובי. שיחותיה עם בז מעוררות הערצה.

דיה הגיע לעולם רק בגלל ש"אימא שלי ביקשה שלביא יעשה לה ילד" שהיה גם שותפה לדירה באותה עת. למרות שלביא מעולם לא פגש וגינה, הוא הגשים את חלומה האימהי. בסופו של "התגשמות החלום", דיה הקטנה נותרה עם לביא, משום ששלי העדיפה את הקריירה, וטסה לרילוקיישן לשיקגו.

מלבד רקמת היחסים המיוחדת והסבוכה בין לביא לבז, לכל הדמויות יש תפקיד בסיפור הזה.

חיימון-איש מקסים. הוא עצמו התאלמן וע"מ לא להשאר לבד, הוא צירף למגוריו בקומה התחתונה את לביא. זה האיש שידע מה לעשות עם החיים שנתנו לו לימונים. ומי שיקרא או קרא את הספר יבין למה אני מתכוונת. אהבתי את חוכמת החיים והרגישות שגלומים באיש הזה. במילה אחת: מאנטש! אני ראיתי את תפקידו כ"חצי מודע" שגישר בין "הבוגר" ל"ילד": בז&לביא.

אילנה-אמו של בז, ייצגה את הקבוצה שלא קיבלה את "השונה" וה"לא מקובל", לעומת רחל-אמו של לביא קיבלה את בנה כמו שהוא.

בספר הזה יש לו מעט דם וקטעים קשים, ולכן זה המקום להזהיר את בעלי הקיבה הרגישה. היו קטעים שנכתבו בפירוט ולא היו נוחים לי, למרות זאת, עובדה זו לא הפריע לסקרנותי, אלא ההיפך.

לימור מויאל הטביע בסיפור הזה לא מעט מטאפורות, סמלים ושמות מתוכננים שאפו!
להלן מספר דוגמאות:
לביא-גור אריה שמסמל חוזק, נחישות, כוח, שאפתנות, נתינה.
בז-ציפור דורסת, צווחנית, קשוחה וכך היה גם בז.
שוורץ-בתרגום מאידיש – שחור ... והוא היה איש לבקן. חה חה חה
אחד הקעקועים על גבו של בז, היה ציור של אורובורוס בצורת נחש שבולע את זנבו. כך היה גם בז. בז "אכל את עצמו" על אובדן חברו.
אפילו לנחיל הנמלים שטייל על הקרמיקה במטבח ברחוב גורדון בת"א היתה משמעות.

אהבתי את דבריו של בז ובאחד הדיאלוגים עם לביא, הוא טען "אם אתה יודע להתמודד עם ההווה יש לך עתיד" (עמוד 212) כמה שזה נכון! לצערי ההווה בשביל בז, היה הרווח בין עתיד לעבר והוא היה דינמי. מאידך, בז התעסק בארכיאולוגיה המאגדת לתוכה היסטוריה ועבר, ואילו לביא התעסק בצילום בתיעוד ההווה.

לימור מויאל מקלפת בייחודיות את הדמויות מהשכבות, וחושפת את הגרעין הטמון בקרבם כמו שמקלפים מתנה מסרטיה ועטיפותיה.

זהו ספר לא קל וגם לא פשוט. הוא נוגע במספר רבדים, רווי בסימבוליקה רבת משמעויות. המקסים הוא שככל שהחפירה הארכיאולוגית מתקדמת, ושכבות היסטוריות נחשפות, כך נחשפים גם הסודות מעברם של לביא ובז.

שם הספר "לזרוס" מסקרן כשלעצמו. (עפ"י המסורת הנוצרית לזרוס הלו הוא אלעזר, קם לתחייה לאחר שמת).

לימור מויאל ראויה להערכה והערצה, על החשיבה המעמיקה שהקדישה למילה הכתובה ולכל אלמנט בסיפור הזה, לרבות הצילום המדהים על הכריכה.

בשורה התחתונה: הלימונדה הזו מומלצת מאוד, ועוד יותר אני מופתעת שאישה כתבה כזה רומן.

חגיגה לאוהבי הז'אנר והקהילה.

קריאה נעימה

לי יניני

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לי יניני
הזיפים של לזרוס

הזיפים של לזרוס

לימור מויאל

דבר ראשון- הספר מעולה!
דבר שני- טיפה פחות ממרכבות באיילון. אבל מצד שני הוא היה קליל יותר בעיני- שזה פלוס.
את הספר רכשתי בעותק דיגיטלי כי בספריות באיזורי לא היה את זה, וידעתי שאני חייבת לקרוא את שני הספרים של לימור מויאל בחופשת הפסח. ספרים בעברית אני קוראת רק על נייר, באנלית אני קוראת לרוב דיגיטלי. האמת - זה הספר הדיגיטלי הראשון שאני קוראת בעברית, היתרון של ספר דיגיטלי הוא הזמינות שלו וגם כפי שגיליתי עם ספר זה- האפשרות להדגיש משפטים. ועשיתי את זה, המון!!!!
אחד הדברים ששמתי לב שחוזרים בספרים שלה לימור מויאל- זה המוזיקה השזורה בעלילה, כמו פסקול לספר, כזה שמתאים לסצנות ולרגשות של הגיבורים שלנו. זה היה נחמד.
אני חייבת להגיד שאני אוהבת את הכתיבה שלה. בספר זה היא השתפרה מבחינת הכתיבה, אף שאהבתי יותר את הספר הראשון שלה.

בעודי קוראת בספריה של לימור אני לומדת הרבה על עצמי, תמיד חשבתי שאני שייכת לצד מסוים של המפה הפוליטית (ימין/שמאל), אבל בעודי קוראת בספר הבנתי שכל הזמן הזה טעיתי, והנה למה:
לביא שואל את בז: "אתה לא שמאלני?"
"לא, אבל אני גם לא ימני" פירט בז
"זה לא משאיר הרבה אפשרויות, אם לא שמאלני ולא ימני אז מה אתה?"
"לא מרוצה. אני לא מרוצה כרוני. זאת המפלגה הכי גדולה בישראל היום" ענה בז ולביא צחק בקול.
"ומה עושים במפלגה שלכם"
"שני דברי עיקריים. מתבאסים ומקטרים" ענה בז ולביא המשיך לצחוק.
-והנה לכם, באחת לימור סדרה לי את החיים, ולמרות שאני לא בן אדם פוליטי במיוחד, בבחירות הבאות אני מתפקדת למפלגת הלא מרוצים. המפלגה הכי גדולה בישראל, ולפי דעתי גם הכי מגוונת בישראל- כולם יהיו שם: אנשי ימין לשעבר, אנשי שמאל לשעבר, יהודים, ערבים, נשים, גברים, פועלים.... כולנו נתבאס יחד ונקטר יחד ויהיה מעולה. (ולמרות הכל, אוהבת את המדינה שלנו)

לסיכום-
הספר טוב! אולי הייתי צריכה לקורא את זה קודם ואח"כ את מרכבות באיילון (אני אוהבת לקנח עם הפריט היותר טעים בארוחה) אבל מי ידע... וחוץ מזה הספר הזה השאיר אותי בתחושה יותר קלה.
אהבתי את כל הארכאולוגיה שהסופרת שזרה בעלילה, במרכבות באיילון היה את הקטע הצבאי- שממש שעמם אותי. אבל פה התחברתי מאוד. אהבתי גם שלמדתי כל מיני דברים חדשים כמו מולך קוצני. והכי אהבתי שזה ספר M/M משובח! הרבה יותר טוב ממה שאני קוראת במקביל באנגלית. (אגב, אם אתם אוהבים ספרי פנטזיה וגם ספרי M/M אני ממש ממליצה על CAPTIVE PRICE של PACAT. לא, זה לא מה שאני קוראת עכשיו, זה מה שקראתי לפני כמה חודשים ואני עדיין חושבת על זה. ממש מומלץ)
ושורה אחרונה בביקורת הכנראה הכי ארוכה שכתבתי אי פעם בסימניה:
עוד! עוד! עוד! רוצה עוד ספרים בז'אנר זה. ורוצה עוד ספרים של המחברת הזו. תודה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פלפל ירוק
דירוג
4.0
לפני 8 שנים

“דבר ראשון- הספר מעולה! דבר שני- טיפה פחות ממרכבות באיילון. אבל מצד שני הוא היה קליל יותר בעיני- שזה”