ביקורת ספרותית על הפרשה המסתורית בסטיילס (מהדורת 2016) - אגתה כריסטי עם עובד # מאת אגאטה כריסטי
ספר טוב

---

זהו הרומן הראשון שיצא לאור תחת שמה של אגתה כריסטי. הרומן נכתב במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחר שנדחה על ידי שש הוצאות ספרים, יצא לבסוף לאור בשנת 1920 וסימן את תחילתה של קריירה ספרותית והצלחה מסחרית חסרת תקדים בספרות הפופולרית בכלל ובז׳אנר הרומן הבלשי בפרט. ספר זה גם מציג לראשונה את הבלש הבלגי המפורסם הרקול פוארו, על כל המניירות שלו שאנו מכירים בספרים הבאים בהם הוא מככב.

באחרית הדבר המרתקת של דרור משעני הוא מזכיר את הסופר האירי ג׳ון באנוויל שמבקר קשות את כריסטי:

“בדברי הביקורת של באנוויל על כריסטי לא היה חידוש. הוא הזכיר את מאמרו הנודע של הסופר ומבקר הספרות האמריקני המשפיע אדמונד וילסון מ־1945, שהשתמש בשם אחד הרומנים של כריסטי — פרשת הרצח של רוג'ר אקרויד — כדי להלעיג את יצירתה. כותרת מאמרו החריף של וילסון הייתה ״למי אכפת מי רצח את רוג'ר אקרויד?״ והוא הסביר בו כי העניין היחיד בספריה של כריסטי נובע מהסקרנות בנוגע לזהות הרוצח וכי לפיכך אי אפשר לקרוא אותם ממש כפי שקוראים ספרות, אלא רק לדפדף במהירות לסיומם, ולבסוף הצהיר על שאיפתו לא לקרוא יותר אף לא אחד מהם לעולם.” עוד הוסיף באנוויל כי “בעצם הם (ספריה) דומים יותר לתשבצים, וכמו תשבצים גם הם משאירים אחרי הקריאה תחושה תפלה של חוסר תוחלת ובזבוז זמן.”

לדעתי אגתה כריסטי כתבה רומן בלשי מסוג שלא היה קיים לפניה וגם לא אחריה. באנוויל צודק באומרו כי ספריה הם יותר כתב חידה מאשר ספרות עם עומק אבל לדעתי יש לסגנון זה מקום גם בתקופתה וגם בתקופתנו ואני נהנה מאד לקרוא את ספריה של כריסטי.
כשאני קורא ספר ביכורים אני נוטה בדרך כלל לקחת את זה בחשבון ופחות להחמיר בביקורתי ולכן גם אם זה לא הספר הכי טוב שכתבה, עדיין מדובר בספר מבריק שהראה כבר בתחילת דרכה את כשרונה ואת גדולתה בכתיבת תעלומות בלשיות. מבחינתי היא הייתה סוג של גאון בתחום הז׳אנר שיצרה.
אחד הדברים שמאפיינים מבחינתי אמן גדול זה שיש לו סגנון יחודי שמזוהה עמו. אין ספק שאת המבחן הזה כריסטי עברה כבר בספרה הראשון ואני ממליץ על הספר לכל מי שאוהב את ספריה.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על הפרשה המסתורית בסטיילס (מהדורת 2016) - אגתה כריסטי עם עובד #