ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 באוגוסט, 2020
ע"י אָמוֹן
ע"י אָמוֹן
איין ראנד הייתה ידועה בהתנגדות שלה לסוציאליזם - הספר הזה גם מתאר למה. לכל רעיון ואידיאולוגיה יש גם את הקצוות הקיצוניים שלה, ככל שזה קיצוני ככה זה אמיתי יותר, וכל היתר מהווה דת וניסיון לרכך את הדבר ולהתאים אותו לחיי היום יום. למשל, אני בטוח שהנצרות בראשית ימיה לא הייתה נראית כמו שהיא היום. שיוויון מהו בכלל בצורתו הרדיקלית ביותר? הרוע הטהור, חוסר ההוגנות, חוסר הרצון להביט למציאות בעיניים ובריחה מן המציאות שלא כך הוא הדבר.
מסופר כאן על בחור נטול שם שקוראים לו ''שוויון 7-2521'' מספר על תלאותיו וכיצד נציגי השיוויון דיכאו את היצירתיות והאינטלגנציה שלו באופן ברוטאלי במיוחד, הוא מאמין שכולם צריכים להיות תמיד אותו הדבר אך לאט לאט מחוויר לו שאולי הוא לא באמת חשב ככה והוא חושב שהוא מקולל, על זה שהוא התברך בכישרונות שיפגעו בשיוויון המדומה של עמיתיו. ''כי כל בני־האדם חייבים להיות זהים. על כותל ארמון מועצת העולם חרוטות בשיש המילים שאנו משננים לעצמנו שוב ושוב בעמדנו בפני פיתוי:
“אנו אחד בתוך כולם וכולם בתוך אחד. אין בודדים אלא אנחנו אחד גדול, בלתי נפרד וקיים לעד.” (עמ' 2).
מגיל 0 חינכו אותו שאין דבר כזה ''אני'' יש רק ''אנחנו''. הוא וידיד נוסף עוסקים בניסויים אסורים ולמה אסורים? כי זה יחלל את השיוויון. הוא מנסה בכל זאת ומגלה את החשמל (מזכיר את הסיפור של פרומתאוס שהביא את האש לבני האדם) הוא מציג את עבודתו בפני מועצת המלומדים העולמית. הם מבועתים עליו כי הוא עשה מחקר לא מורשה, הם תוקפים אותו ואומרים שעליו להיענש. הם רוצים להרוס את תגליתו כדי שזה לא ישבש את תוכניות המועצה העולמית והאשלייה הגדולה. הוא נמלט משם ליער ומתחיל להתפתח ולהיות אנושי, רחוק ממה שהכיר ואת כל השאר יש לקרוא כדי להבין את גודל הזוועה הטמונה ברעיונות אוטופיים וכושלים.
מגיל קטן אני זוכר איך כולנו שרנו ''בעולם שלי אין מלחמות...כולנו ביחד ילדי העולם'' אוה, אחר כך התחלנו להתקדם ולהגיע לאזרחות ולימוד הדמוקרטיה והשיוויון. תמיד קשה היה לי להאמין ברעיון הזה של השיוויון, ולדוגמא: כולם הוכרחו ללמוד את אותם המקצועות ולהצטיין - ורק בשנים האחרונות ממש ללימודים זה השתנה...ועדיין בכמעט כל השיעורים כל אחד היה צריך לרוץ כמות סיבובים מסויימת בפרק זמן מסויים ומספק...כל אחד הוא בסך הכל תלמיד ומי שאידיוט במקצוע מסויים או אידיוט באופן כללי הוא בסך הכל ''מתקשה''...רק היום אני מבין שהאנשים החופשיים יותר הם אלה שהבריזו. אפילו ששרדתי הבנתי שבית הספר הוא בעצם הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל. שיוויון זהו רעיון מורכב ומסובך שיצאו מקפליו רעיונות אין-ספור.
ולסיכום:
''דוקטרינת השוויון! ...רעל ארסי יותר לא קיים, שכן נראה שהוא מוטף על ידי הצדק עצמו, כאשר הוא למעשה סוף הצדק'' - ניטשה.
ספר מעולה, מעורר מחשבה, מומלץ.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ
(לפני 5 שנים)
ראשית הנצרות ביהדות
|
|
קריטי
(לפני 5 שנים)
לאמון:
החזק שולט? - אולי בלהקות של בעלי-חיים או בכיתה ג', ורק שם. אין בעולם אף שליט מתוקף היותו חזק יותר, או חכם יותר, או עשיר יותר. מי ששולט בכוח הם תמיד קבוצות, כמו קדאפי (שבט), צ'אוצ'סקו (מפלגה), סאדם חוסיין (חונטה צבאית), פוטין (קג"ב) וכך הלאה, בדמוקרטיות תקינות העם שולט ומפעם לפעם שולח לכלא עשירים שמנסים להשפיע על השלטון באמצעות כספם, אתה חי במדינה שכבר שלחה לכלא שרים, נשיא וראש ממשלה, ויש עוד כמה בתור שממתינים לקבלת מדים כתומים, אז השינוי כבר הגיע. תתעדכן. |
|
גלית
(לפני 5 שנים)
ספר קשה לקריאה וקשה לעיכול
כמובן שהוא קיצוני אבל גורם לך לחשוב. |
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים)
פרפר צהוב, החזק שולט ככה זה תמיד לא אני המצאתי תסתכל מסביב, כל מה שאפשר לעשות זה להילחם כדי להגיע לצמרת. יש משהו בדבריך ובדברי האחרים אבל אני בהחלט לא רואה שהשינוי עומד להגיע בזמן הקרוב.
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים)
מה שקריטי ויעל אמרו. יש להבדיל בין תפישה שכולנו זהים לגבי תפישה של חלוקה צודקת יותר של ההון.
גם היום יש מיעוט של בעלי הון אסטרונומי, חלק בעלי הון סביר ואחרים עניים מאוד, שספק אם יוכלו לצאת מהעוני. חברה תקינה לא זורקת את החלשים לכלבים, אבל גם לא מעודדת חיים כנתמכי הביטוח הלאומי. חברה תקינה דואגת לשכר מינימום סביר שמאפשר חיים סבירים, דיור בר השגה למי שאין לו אפשרות לרכוש דירה וכו'. נדרשת מהאדם גם אחריות אישית, כגון לא להוליד עשרה ילדים ואחר כך לבוא בטענות למדינה שאינו יכול לפרנסם, והמדינה גם צריכה להעביר מסר ברור בעניין הזה. ברור שמבחינת יכולת שכלית אנחנו שונים, ולכל אחד צריך לתת אפשרות להתפתח לכיוון הרצוי. הרעיון של "כל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו" יכול ליצור חברה יפה אם כולם שותפים לרעיון, ובאמת נותנים כפי יכולתם ולא מרגישים פראיירים כשנותנים יותר מאחרים. הרעיון הזה כנראה יכשל במשך הזמן כי יצר האדם רע מנעוריו, אבל גם החזירות הקפיטליסטית וזריקת אנשים לרחוב היא לא שיטה מלהיבה במיוחד. |
|
מורי
(לפני 5 שנים)
לא ענית על השאלה, אמון.
|
|
קריטי
(לפני 5 שנים)
זהירות, דמגוגיה לפניך.
כל מה שאיין ראנד כתבה צריך להיכנס תחת האזהרה הזאת. מה שהופך אותה למגוחכת במיוחד היא העובדה שאת חייה וכתיבתה היא עשתה בארה"ב, המקום הכי לא שוויוני בעולם באופן מוצהר, המקום בו הפערים החברתיים הם הגדולים ביותר והמקום בו מגפת הקורונה חשפה את הכשלים המהותיים של חברה בה שולט הקפיטליזם החזירי האהוב עליה. איין ראנד עשתה קריירה מצעקות 'זאב-זאב', או למעשה 'קומוניסטים-קומוניסטים!' בחברה שבה הקומוניזם והסוציאליזם היו שנואים מלכתחילה והיא רכבה על זרם השינאה הזאת, היא לא הוגת דיעות ולא מהפכנית, היא אופורטוניסטית שטינפה את עקרון 'ואהבת לריעך כמוך' עבור כסף. להיות קפיטליסט קיצוני כמוה בגיל 15 זה חיובי (מוטיבציה להתאמץ ולהתקדם), אבל בגיל מבוגר יותר זאת טיפשות, המדינות המצליחות ביותר בעולם הן בעלות משטר סוציאליסטי מתון הדואג לשכבות החלשות בתוכו, לא הטירוף הרפובליקני הסופר-קפיטליסטי שמוצץ את דם העניים ונותן לטייקונים שלוקחים הכל רק כי הם יכולים. |
|
yaelhar
(לפני 5 שנים)
איין ראנד הלכה למצב הקיצוני ביותר של "שיוויון".
אני לא חושבת שיש מישהו שחושב שכל האנשים שווים. כשמדברים על שיוויון מדברים על שיוויון (יחסי, יחסי) של הזדמנויות וחלוקה יותר שיוויונית של משאבים. איין ראנד היתה בת למשפחה בורגנית ברוסיה של לפני המהפכה הבולשביקית. היא הפסידה הרבה (לפי דעתה) מתוצאות המהפכה והיגרה לארה"ב שנראתה בעיניה כמקום השונה בכל מרוסיה הסובייטית. היא צדקה ולמעשה שיכנעה את המשוכנעים. הקפיטליזם בארה"ב מושרש כל כך שדווקא העניים והעלובים ביותר נלחמים למענו... |
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים)
מחשבות הלוואי היה לי מיליון.
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים)
ספר טוב. גם אני אהבתי מאוד, אם כי קראתי במהדורה ישנה יותר.
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
יפה כתבת. לו היו נותנים לך מיליון שקל מיד עם השחרור מהצבא, היית מוכן לוותר על ביטוח
לאומי לשארית חייך?
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת