#
לפעמים סיגנון הכתיבה ואיכותה עושים את ההבדל בין הבנאלי למשמעותי.
לא זכור לי ספר שהצליח להעביר את הזרות התרבותית ואת המשמעות של הסוציאליזציה באופן כה מוצלח כמו הספר הזה. האמצעים הספרותיים בהם משתמשת הסופרת הם אמיתות קצרות, עובדות מדעיות, נוסחאות, תיאורים, סיפור בגוף ראשון וגם בחירה למי מהדמויות להעניק שם, ולמי לא.

המספרת בגוף ראשון את הסיפור היא חסרת שם. היא בת למהגרים סיניים, רעת-מזג, חמוצה, יודעת (רק) ללמוד, לא מבינה אנשים, חשדנית, לא מסוגלת להתחייב ומתקשה להשלים עם חייה. היא דוקטורנטית לכימיה כי הוריה – השאפתנים בריבוע – החליטו כך. בן זוגה הוא דוקטורנט אמריקאי "לבן" מאוהיו, ששמו אריק, הצולח בקלות מכשולים שהיא לא מצליחה להתמודד איתם. הוא מהווה את הנגטיב שלה: טוב-מזג, מסור, אוהב, מביע את רגשותיו, תומך – בקיצור בחור חד-פעמי. למספרת יש גם "חברה טובה", רופאה, גם היא בת להורים סינים, גם לה אין שם.

המספרת גדלה באמריקה, הוריה מהגרים סיניים עם חיים קשים ונישואים בעייתיים. ההורים לא מבינים את התרבות אליה היגרו. הם דורשים מצויינות מביתם היחידה, מתייחסים אליה כאילו היתה קרן בה השקיעו והם מצפים להחזיר את ההשקעה וגם להרוויח. אנחנו חושבים שהתנהגות ההורים הסינים אל ביתם היא עילה לפניה מיידית לאגודה להגנת הילד. אנחנו לא יכולים להבין או לקבל את ההתנהגות ההורית שמבחינתנו גובלת בהתעללות. ההורים הסינים אינם יכולים להבין או לקבל את ההתנהגות ההורית האמריקאית הגובלת, לדעתם, בהזנחת הילדים ובחוסר דאגה לעתידם. הגיבורה נאמנה להוריה – מה שלא מובן בעיני "האמריקאים" כמו בן זוגה או הפסיכולוגית שלה. "למה שתהיי נאמנה להם?" הם שואלים. "הרי הם דפקו את החיים שלך. מה את חייבת להם?" והיא מתקשה ליישב בין הגישה של אוהביה לרגשותיה. היא יודעת שהיחס בין ההתייחסות הקשה בה התייחסו אליה הוריה לבין המסירות שהיא חייבת להם הוא יחס הפוך אבל כמדענית אין היא יכולה להגדיר את זה בנוסחה.

הספר הזה עשה עבורי שני דברים. הוא הסביר לי את התרבות הסינית הכה שונה מהתרבות שאני מכירה. את חוסר המוכנות והיכולת של הסינים להביע את רגשותיהם (ואת החוסר במלים וביטויים המתארים רגשות באופן ישיר). את סידרי העדיפות השונים באופן מובהק מסידרי העדיפות בתרבות המערבית.
הוא איתגר את מה שחשבתי על חוגים לכתיבה יוצרת. בניגוד למה שחשבתי – הספר הזה אינו דומה להמון ספרים (בינוניים) אחרים שהם תוצרי החוגים האלה. הוא ייחודי מאד ואמין ומאפשר לקורא בו אותו "עוד משהו" ההופך ספר לחווייה.

וואו איזה ספר, כמה קטן ככה גדול!!!
אגב, אילו המורה שלי לכימיה הייתה יודעת, שאקרא ספר על כימיה, ועוד מיוזמתי,
היא בטח הייתה עושה על עצמה איזה ניסוי בחימצון - חיזור, ועוד מוסיפה לו זרז... (-;
הספר עוסק בדוקטורנטית צעירה לכימיה, אמריקאית ממוצא סיני, אשר לומדת בתוכנית תובענית לדוקטורט.
הגיבורה היא תוצר של חינוך סיני קשוח, שעיקריו צייתנות, מצוינות ללא פשרות ומשמעת עצמית.
יש לה אמא סינית, שזו גירסת הבלהות של האמא היהודיה, ניתן בהחלט לראות בה אמא יהודיה על סטרואידים,
וגם אבא, שחושב שכל דקה שלא שלא מנוצלת ללימוד, היא בזבוז:
"ולמה חללית טסה בחלל? לא ידעתי, אפילו לא ניחשתי, כמה טיפשי מצידי, והוא גם אמר: כמה טיפשי מצידך"
וישנו גם אריק החבר, מדען כמוה, אשר בניגוד אליה צולח בקלות וללא מכשולים את המסלול לדוקטורט, ושהוא, להבדיל מהוריה, דווקא לוחץ על נישואין.
לספר הזה סגנון כתיבה ייחודי, הוא כתוב בגוף ראשון, לאף אחד מהגיבורים ,למעט אריק, אין שם.
(כי מה חשוב השם, אם יש תואר?)
הוא כתוב בצורה קלילה, אך מעלה שאלות רבות, בנושאי: השכלה, יחסי הורים- ילדים, תרבות, חינוך, זוגיות ומשפחה.
יש בו שפע של ידיעות טריוויה ואחרות בנושא כימיה, והוא מסופר בהרבה הומור.
פעמים רבות מצאתי את עצמי צוחקת בקול, הן בשל ההומור המשובח של הגיבורה,
והן בשל שיבושי המילים, שבהם מתנסים דוברי הסינית בנסיונותיהם לדבר באנגלית.
גורמי הנאה נוספים הם נסיונותיה של הגיבורה לתת לעולם פשר באמצעות הכימיה, נסיונות שהם מרתקים מצד אחד ומשעשעים מהצד השני.
במקביל ללימודיה, משמשת הגיבורה גם כמורה פרטית לסטודנטים למדעים, והדרך, שבה היא מעבירה את השיעורים, היא מקורית, מלמדת ומשעשעת.
יתכן מאוד, שאילו היא הייתה מורה שלי, הייתי גם אני אוהבת כימיה, דבר שהיה מייתר את כל הניסוי של המורה שלי...
פנינה סיפרותית. מומלץ בחום.

ראיון עם הסופרת , וייקי ואנג
https://www.youtube.com/watch?v=L-gD36diMEA

אם בתרבות סין עסקינן אז אי אפשר בלי הקורונה, כמובן. אז בשבוע שעבר קיבלתי הודעת וואטסאפ משעשעת, בחזקת משאלת לב, כי הקורונה תעבור אחרי פסח. למה? בגלל גימטריה פשוטה: "קורונה" = 367= "אחרי פסח". זה הזכיר לי את פעלולי הגימטריה של הבאבא בובה מתכנית הטלוויזיה זהו זה, בתקופת מלחמת המפרץ. ככה זה בשעות משבר, אנשים נוהגים להיאחז בכל מיני סימנים של תקווה וחלקם גם לא מאבדים את ההומור (חשוב). ואולי...ימים יגידו.

דוקטורנטית צעירה לכימיה, אמריקאית ממוצא סיני, בשגרת חיים אינטנסיבית – לומדת בתוכנית תובענית לדוקטורט, הוריה לוחצים להצטיינותה בלימודים, דוחה שוב ושוב הצעת נישואים מבן זוגה האמריקאי, אריק, כי היא עוד לא מוכנה, וגם לא עוזר קולה של אמה המהדהד בראשה – "את חייבת להיות טובה יותר מהגבר שאת מתחתנת איתו. את חייבת להצליח יותר ממנו". אבל עם אריק קשה להתחרות, הוא "מר מושלם" (כמעט) בכל המובנים - לומד באותה תכנית לימודים, מכוון מטרה לעתיד מזהיר, יציב מבחינה נפשית ואוהב אותה על אף הפגמים (בעיניה). ועם סביבה לחוצה ומלחיצה ההתפרקות מגיעה במהרה, והיא מוצאת את עצמה על ספת הפסיכולוגית, מנסה להבין את מקומה ולקבל החלטה לגבי עתידה.

בגוף ראשון מספרת לנו הגיבורה, נטולת השם, את סיפורה. היא תוצר של חינוך סיני קשוח שעיקריו צייתנות, מצוינות ללא פשרות, משמעת עצמית נוקשה ועבודה קשה. בת למהגרים סינים שעברו לאמריקה כשהייתה בת חמש. מגיל צעיר היא לומדת כי הזמן הוא משאב יקר ערך ויש לנצלו בתבונה. והתבונה היא לימודים, לימודים ולימודים, ורצוי בתחומי המדעים. ולכן, אין לשחק בבובות יותר מחצי שעה, נשף בית הספר הוא חסר חשיבות ולשחק בחוץ זה בזבוז זמן חסר תכלית. כי כל שנייה שהיא לא לומדת, היא מבזבזת. ואם הילדה מתחצפת פשוט דואגים להתעלם מקיומה ולדבר עליה מעל ראשה כאילו היא שקופה, שלא כמו הענישה האמריקאית - ריתוק או לשלוח לחדר ללא ארוחה. אביה מטמיע בה את התובנה כי בשביל להתקדם בחיים, תמיד תשווה את עצמה למישהו טוב ממנה ולעולם לא למישהו גרוע ממנה. שתמנע מלשאול שאלות, ותחפש את התשובות בעצמה, שכן יש לה מח ושתי ידיים. ולכן פיתחה הרגל, לשאול שאלות את בן זוגה כשהוא במצב של שינה. אין סמול טוק עם ההורים חוץ מאשר בנושא של לימודים. לא מדברים על דברים ומעדיפים להימנע מעימותים אישיים עד אשר דברים מתפוצצים בהתקפי זעם מתפרצים, שלא כמו האמריקאים שמדברים ואפילו משלמים כסף ל"זרים" - הפסיכולוגים. לא מביעים רגשות - כי "כך הסינים נוהגים, לא מסבירים שוב דבר, מסתירים בפנים את הרגשות הכי עמוקים ואחר כך בונים חומה שאפשר לראות מהירח". שלא לדבר על חוסר בהבעת גילויי חיבה פומביים או חיזוקים חיוביים. ומה שנראה בעיני האמריקאים כתלות בהורים, נחשב כנאמנות וכיבוד אב ואם אצל הסינים. ובתוך כל הניגודיות בינה לבין בן זוגה והמרירות הקיימת (במיוחד מצידה), הם מנסים לנהל מערכת יחסים.

לספר הזה סגנון כתיבה ייחודי, כאילו הגיבורה מדבררת את השיחות בראשה כמו מולקולה שהשתחררה. קופצת מנושא לנושא וגם חוזרת על עצמה, מהאישי למקצועי ולהיפך, משפטים במקצב של סטקטו, שוזרת מונחים, משוואות ותכנים מעולמות המדעים, והכימיה בפרט. יש ציר זמן אבל גם הוא מעורבב בין הווה לעבר. אהבתי את ההיכרות עם התרבות הסינית ולמדתי דברים מעניינים. על הצורך לרצות ולשמור על הרמוניה, תוך הימנעות מעימותים גלויים להבדיל מהגישה האסרטיבית המוכרת לנו. על הקושי של הסינים בהבעת רגשות – מרסנים את עצמם מילולית, בהבעות פנים או שפת גוף. על שפה נטולת מגדר וד.נ.א אימהי. אז אולי הספר מעצבן לפעמים, אבל חכו, היא עוד תגיע. מי? הכימיה ביניכם.

בחורה צעירה עם משבר אמצע החיים (כלומר תחילת החיים) - בעיות עם ההורים, בעיות בעבודה, בעיות בלימודים, לא מוצאת את עצמה בחיים.
כתיבה זורמת, ספר מעניין, ומה שהכי עניין אותי בספר זה הפן הסיני. הבחורה היא אמריקאית ממוצא סיני (כמו הסופרת כמובן) וההתנגשות בין התרבויות היא דבר שמרתק היה לקרוא עליו בספר.
"הפחד שלי הוא שאני מאבדת את הסיניות שלי. היא נושרת ממני כמו תאי עור מתים".
כמו הגיבורה גם הסופרת בעלת דוקטורט בכימיה, וזה קצת משתלט על הסיפור, השימוש במונחי כימיה מקצועיים. "היה לי אמצעי לזכור את ארבעת האלקנים הבסיסיים - מתאן, אתאן, פרופן, בוטן". ולמי שמתעניין זה לא קללה בסינית, זה שמות של תרכובות אורגניות.
אבל זה לא הפריע לי שתהיה לי כימיה עם הספר הזה.
מומלץ.