אַחַת גְּבוּרָתָהּ בְּאֹמֶץ לִבָּהּ,
אַחֶרֶת מִתְיַחֶדֶת בִּנְחִ ישּׁוָתהּ הָרַבָּה לְהַשִּיגׂ
אֶת מַטְּרוֹתֶיהָ, גִּבּוֹרָה נוֹסֶפֶת מִתְאַפְיֶנֶת בִּמְסִירוּתָהּ הָרַבָּה,
וְגִבּוֹרוֹת אֲחֵרוֹת סְגֻלָּתָן בִּיכֹלֶת הָאַהֲבָה
הָאֵין סוֹפִית שֶׁלָּהֶן וּבְטוּב לִבָּן.
יֵ שִׁ גבּוֹרוֹת שֶמִּׂתְגַבְּרוֹת עַל סַכָּנוֹת וּמִכְ שׁוִ ֹ לים בְּחָכְמָתָן,
יֵ שׁ העוֹשוֹת זֹאת בְּאֹמֶץ לִבָּן, יֵ שׁ גְּׁ שבוּרָתָן מִתְבַּטֵּאת בְּכֹחַ
רְצוֹנָן הָעַז, וְיֵ שׁ גְּׁ שבוּרָתָן – בְּסַבְלָנוּתָן.
כָּל גִּבּוֹרָה כְּ שְֶּׁלעַצְמָהּ וְכֻלָּן יַחַד מְעוֹרְרוֹת הַעֲרָצָה וְהִזְדַּהוּת
וְיוֹצְרוֹת מִבְחָר סִפּוּרִים מְרַתֵקּ וּמָלֵא הַ שְָׁראָה.