כשאתם מחזיקים ביד פנינה, מוטב שתסגרו חזק את האגרוף על מנת שלא תאבדו אותה.

אני את הפנינה שלי מצאתי בישוב עם הנוף הכי יפה בארץ.
רצה הגורל ויום נישואינו העשירי ויום הולדת הארבעים של בן הזוג חלו באותו שבוע. החלטנו לחגוג בצורה המועדפת עלינו, צימר בגליל. הילדים אופסנו אצל הסבים ואנחנו יצאנו לשאוף אוויר הרים צלול.
מתת, אם אתם לא יודעים, הוא מצפה קטנטן שממוקם על הר מתת בגליל העליון, קרוב לבירנית ומאכ

אחחחח <mark>דורית רביניאן</mark>, איך את יודעת להעיף את הקוראים שלך למעלה, גבוה גבוה, בכל ספר, וכל פעם מחדש. הולכת על הגבול, מזגזגת בין לבין, ואותי השארת עם אויר כלוא בבית החזה, מחכה לצעד הבא שלך, לראות לאן תוליכי אותי. אבל אני שבויה של הכתיבה שלך, אלך אחרייך, ותמיד אקרא כל מילה שתכתבי. יש לנו ספרות מקור משובחת, ולטעמי את מהסופרות הבאמת טובות שלנו.

הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון, שקראתי לו החלק הסיפו

את ספרה המפורסם של <mark>דורית רביניאן</mark>, 'גדר חיה', קראתי אי שם, בתקופה שבה מה שהעסיק והסעיר את המדינה היה ספר קריאה ולא הפגנות לשחרור חטופים או מלחמה כואבת ועקובה מדם. מעט מעלילתו של הספר זכורה לי, אבל אני זוכר שאהבתי אותו מאוד וכמו כן גם את הכתיבה היפה של <mark>דורית רביניאן</mark>.

הכתיבה היפה שלה נוכחת גם ב"שיעורים בפיתוח קול'. מן כתיבה נעימה, כמו ציוץ הציפורים שעל הכריכה. יפה וציורית כמו שטיח פרסי, שהרי מוצאה

אתמול ישבתי במרכזית, מחכה לאוטובוסים המאחרים בעקביות של סופרבוס, וקראתי את הספר הזה. באיזה שהוא שלב, שאלתי את האישה לצידי מתי הוא אמור להגיע, והיא דקלמה לי את השעות. היא הייתה ערבייה, כמו רוב מי שחיכה בתחנה - אחרי הכל, היעד של 248 הוא אום אל פחם, וזה שהחור שאני גרה בו נמצא על הדרך זה רק צירוף מקרים נחמד לטובתי - או לרעתי, אם אתם שואלים את ההורים שלי. הם טוענים שאני לא צריכה לעלות על אוטובוסים כאלו

סמטת השקדיות בעומריג'אן של <mark>דורית רביניאן</mark> הוא ספר מיוחד ושונה. כבר מן העמודים הראשונים ברור שלא מדובר רק בעלילה, אלא בחוויה. רביניאן לוקחת אותנו אל כפר פרסי יהודי בראשית המאה ה-20, אבל יותר משהיא מתארת מקום, היא בונה מציאות שלמה מלאה בריחות, בצבעים, במגעים. עולם שבו האדמה, הגוף והאמונה שזורים זה בזה כמעט בלי הפרדה.

במרכז הסיפור עומדות שתי נערות, פלורה ונזי. האחת כבר נושאת ברחמה חיים חדשים, השנייה

ספויילר: ליאת וחילמי, הישראלית והפלסטיני שהתאהבו בניו יורק, נפרדים בסוף הספר.




הו כן, אני יודע שזה חתיכת ספויילר רציני, ואין ספק שאתם, אלה שרוצים לקרוא את הספר ועדיין לא קראו, בטח כועסים עליי מאוד עכשיו, ובצדק. אבל לפני שאתם שולפים סכינים ומתחילים לקרוע אותי לגזרים, אני רוצה שתחשבו על זה בהגיון דקה: זה סיפור אהבה בין ישראלית לפלסטיני. למה ששני העמים האויבים האלה שלא מסכימים זה עם זה על כמע

גדר פירושה הפרדה, תיחום, שימת גבול בין שטח לשטח. לעתים הגדר עשויה מחומרים כמו מתכת או עץ, לעיתים משולבים בה צמחים, ולעתים ניתן גם להבחין בגדר עשויה כולה שיחים, כלומר "גדר חיה"...הגדר החיה מורכבת משורת משוכה ישרה, המורכבת בדרך כלל משיחים ופרחים ירוקי עד, אך לעיתים גם מצמחים מטפסים. גדר שכזו חייבת גיזום תדיר והשקיה נאותה...[פורטל פרחים, צמחים וגינון]

ברור כי כוונת המשורר כאן כי הגדר החיה, ההגדרה

אם לא הווירטואוזיות יוצאת הדופן, שבה שוזרת <mark>רביניאן</mark> את הספר המפעים הזה, הייתי שולחת אותו אל ערימת הספרים המאכזבים.
בימינו אלה, עידן של ציניות וסקפטיות, של שובע ספרותי, של מאה וחמישים שנות רומן רומנטי, כדי לברוא סיפור אהבה גדול יש לגייס משאבים ספרותיים יוצאי דופן.

סיפור האהבה צריך להיות מפעים, שובר לב, מכמיר לב, בלתי אפשרי, מנוגד להיגיון, שובר מוסכמות, חתרני, נע בין קטבים, ראשוני, מקורי, קורא ת

סיפור אהבה בין ישראלית לפלסטינאי בניו – יורק של 2003, עם יד על הלב הדבר הראשון שעולה לכם בראש הוא על בטוח קיטש והמחשבה על כך שהאהבה תנצח את הכל.

הרי סיפורי אהבה מוכרים, בטח שסיפורים על אהבה בלתי אפשרית, ובטח ובטח כשהסכסוך הישראלי פלסטינאי מעורב בכל זה. אז מה גרם לי להתחיל לקרוא את הספר מבלי לחשוש שאני אצטרך שקית הקאה לידי? האמת היא שאין לי מושג, אולי חלק מההמלצות והעובדה שהספר יצא תחת עם עובד ה