ביקורת ספרותית על המוות חשוב לחיים - החיים,המוות והחיים שלאחר המוות מאת אליזבת קובלר-רוס
ספר מעולה

---

יותר מדי ספרים טובים מדי דורשים ממני שנים עד שאני מוכנה לקרוא אותם. כמו בכל מקרה של הכרות פטאלית אנחנו על אותו קרוןאל ברכבת. אני מגניבה מבטים אבל ברגע שיש סיכוי להצטלבות - הראש מופנה חזק לעבר השני. זה כנראה מבהיל מדי להתאהב, גם בספר. ועוד כזה. ועוד על מוות. בכיאת רבאק. לא מצאתם לעצמכם נושא אחר? אליזבת קובלר-רוס היא פסיכיאטרית שנולדה בשוויץ כאחת מתוך שלישיה זהה. חשה את עצמה מיותרת בתוך הקומפלס הזה ויצאה לנדודים ברחבי אירופה ופתאום הגיעה אל פולין, מיידנק. כל זה קרה עוד בשנות השישים, הרבה לפני שהמחנות ההשמדה היו מוצפים במתבגרים, מדריכים מחנכים ושאר תיירות שואה. קובלר-רוס פוגשת שם אשה יהודיה צעירה, שורדת שואה, שהמשיכה לחיות במקום. היא שואלת אותה אם היא לא מצאה לעצמה מקום יותר שמח לחיות בו, אבל האישה דווקא פותחת לה חשיבה על המקום ועל החיים, והשתיים מנהלות שיחות נפש שממשיכות ללוות את קובלר-רוס בדרכה, והפעם היעד ארה"ב.
כפסיכיאטרית בתחילת דרכה שמחפשת התמחות מוצאת את עצמה קובלר-רוס במחלקה פסיכיאטרית עמוסה, בתוך חיים אישיים משל עצמה - עמוסים גם הם אך בודדים, היא נדהמת לגלות שכאשר היא פונה אל המטופלים בשמם ומנהלת איתם משא ומתן על כמות הסיגריות והקולה שיקבלו (בהתאם לתפקודם) חלים שינויים מרחיקי לכת במצבם. אז מגיעה קובלר-רוס לעיסוקה המרכזי והמפורסם מכולם - ליווי משפחות ואנשים הנמצאים במצב סופני. נראה שאי אפשר להפריד את הדרך שעושה קובלר-רוס אל העיסוק המרכזי שלה, מבלי לחוש כמה אנושיות אגרה בדרך ככלי עבודה מרכזי, כמה ישירות - אם לא בוטות כנה - יש בדמותה ואעז ואומר שיש גם משאלה לתיקון עולם. משאלה להיטיב. קובלר-רוס פוגשת ילדים שהולכים אל המוות, ובדייקנות חותכת מנכשת את העשבים השוטים שאנחנו המבוגרים לא פעם מניחים כשאנחנו חסרי אונים להתמודדות. היא מניחה את הדברים כמות שהם למול הילד ובני משפחתו, וסוף סוף מאפשרת להיפרד באמת. היא פוגשת ילדים מבולבלים למול הורה או בן משפחה קרוב חולה, ומול הגמגום של ההורים, היא מוכנה לפתוח שיחה כנה על מה באמת קורה עכשיו בבית ואפילו להוכיח לנו שהילדים עצמם ידעו זאת, אבל למול הגמגום לא הצליחו לבטא ולהבין מה הם מבינים עד הסוף.

זה ספר השראה מטורפת לחיים. גם אם אין לכם שום בן משפחה חולה או טריגר אקטואלי לעיסוק במוות (רק אומרת קורונה, אבל שכחו מזה). בעיני זו הזמנה מופתית לחשיבה על החיים שלנו. על התבלינים שאנחנו צריכים לעדכן שם כדי להרגיש שאנחנו חיים את החיים שלנו כמו שאנחנו רוצים ויכולים, בלי להגביל ולמזער ולהחליש את הווליום. זה עבורי ספר מסע, שמזמין לטפל בכל הסוגיות שלא טופלו עדיין ויש עוד זמן וניתן. זה ספר השראה לחשיבה על עבודה, משפחה ועצמי.

ממליצה, כבר אמרתי?

אתם תמותו עליו ;)

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על המוות חשוב לחיים - החיים,המוות והחיים שלאחר המוות