ביקורת ספרותית על אני מסרב מאת פר פטרסון

---

אין סוף לספרים ואני מחלק את הימים שלי על פי תקופות קריאה. יש ימים שהספר חודר ומלווה את מחשבותיי במשך ימי הקריאה, ויש ימים שהספר מכניס אותי עמוק להלך רוח של כתיבה. הספריות נפתחו וזאת חגיגה גדולה עבורי, אני מאד אוהב ללכת לספריה העירונית, לפסוע באיטיות בין שורות הספרים, ללא דעות קדומות וללא מחשבות (לפעמים אני מביא איתי רשימות אבל לאחרונה אני בא לספריה פתוח לחלוטין .) אני זז כשראשי מוטה ועיני סורקות את המדפים תר אחרי הספרים שיעיפו אותי. מביט בשמות הספרים ומחפש מה נוגע לי בגוף אבל לרוב אני הולך לפי שמות סופרים שעשו לי תנועה עזה בבטן התחתונה. ובשנה האחרונה יש רשימת סופרים שאני חוצה אותם באדיקות. רוי יקובסן ופטרסון הנורבגים. גינצבורג האיטלקייה ולא מעט ספרי מקור ישראלים מעולים. ואני נע עם ראש נוטה סביב הספרים, מקלל את הראיה שלי שפחות חדה מפעם ואז נעמד מול ספר של פר פטרסון שלא קראתי. "אני מסרב," שמו.

פר פטרסון בעיני אחד מגדולי הסופרים החיים היום. הוא לא פשוט ואינו מתמסר בקלות אבל הוא כותב מאד אחר. המשפטים שלו מסוגננים מעט שונה ולרוב הם כתובים ברור אבל תמיד הם דורשים מהקורא להיות ער. הספרים מאד דחוסים. במילים ואווירה ואינם מרפים, היחסים בספר משמעותיים והם ליבת הספר. במרחבי מסלול ארוך של טבע או מרחב עירוני נורווגי העולם קיים מתרחש. אף פעם הוא אינו פשוט. חיים אתם יודעים. "אני מסרב," הוא ספר עז שעובר קדימה ואחורה בצירי זמן, משרטט גיבורים ועולמות והכל בכתיבה מאופקת, קרירה וצלולה. ובתוך הקרירות הנורווגית מתכנסים יחסים ועולמות וחיים. ספר מעולה ומומלץ.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על אני מסרב