ביקורת ספרותית על שער הניצחון מאת אֵריך מריה רֵמַרְק
ספר מעולה

---

"הסובלנות היא בתו של הספק". מאד אהבתי את הסקירות כאן של yaelhar, ומחשבות. אריך מריה רמרק כתב את הספר בשעה שהנאצים עצרו את אחותו וערפו את ראשה באשמת אמירת דבר ביקורת על המשטר. הם רדפו אותה כי לא הצליחו להגיע אליו. הם שרפו את כתביו המוקדמים (׳במערב אין כל חדש׳ כמובן). הוא עצמו, אבל, מיהר לנטוש את גרמניה שנים קודם, כבר בשבוע בו היטלר הושבע והקים ממשלה. הרמן גרינג פנה אליו והזמין אותו לשוב למולדת, הוא סירב, מה שהעמיק את תחושת ההשפלה ואת חיפוש הנקמה מצד המשטר. כמובן, גם 280 אלף מיהודי גרמניה, יותר ממחצית הקהילה, עזבו עד פרוץ המלחמה, כי הבינו שהאדמה רועדת, לפעמים רואים בעיניים פקוחות. אריך מריה רמרק גלה תחילה לשוויץ (עם חברים גולים, בהם תומאס מאן), ומ-1939 המריא להוליווד (וגם בה, הוקף גולים, למשל ברטולט ברכט). ב״שער הניצחון״ גיבורו הוא רופא גרמני שגולה בצרפת, פליט ללא מסמכים.
אהבתי בעיקר לקרוא את פריז דקדנטית, לילה לפני מלחמת עולם. הכתיבה יפה, חכמה וקולחת, מלאת ההומאניות והפציפיזם שמתארת yaelhar. הוא מתריס בנו אבל, שנהיה משוחררים רק כאשר לא תהיה לנו כל מטרה בחיים. איך אפשר?
שלוש שנים מאוחר יותר הפך לסרט הוליוודי עם אינגרד ברגמן. מצד שני, כמו שמחשבות תיאר, הספר עצמו טבול בתחושת פילם-נואר.

» ביקורות נוספות של טומאי
» ביקורות נוספות על שער הניצחון