ביקורת ספרותית על שער הניצחון מאת אֵריך מריה רֵמַרְק
ספר מעולה

---

"...חובתנו", הוא אומר, "לנהוג ידידות בבני אדם כאשר אנו יכולים - כי בימי חיינו עוד נעולל כהנה וכהנה עוולות..." הסיפור המתרחש בפאריז ב 1938 עוסק בראוויק, שאין זה שמו האמיתי, פליט שנמלט מגרמניה הנאצית, רופא מנתח מוכשר החי ללא תעודות בפאריס. הוא מנתח עבור רופאים צרפתיים, מקבל עבור עבודתו עשירית מהמחיר שמרוויח הרופא בעל הקליניקה. הוא חי במלון פשוט, שבעלת המלון "מסתדרת" לא לדווח על הפליטים שהיא מאכסנת, אינו דורש מהחיים יותר ממה שהוא מקבל וממשיך לשמור על אנושיות וחמלה גם בתנאים הארעיים בהם הוא חי.

הספר כתוב נפלא. הכתיבה מלאת חיים, דרמטית והדמויות (בספר הזה ובאחרים שלו שקראתי) מבטאות היטב את השקפת עולמו ההומנית והפציפיסטית של הסופר. הוא אינו אונס את הסיפור להתאים לרעיונותיו, הוא מצליח לעצב דמויות משכנעות להפליא, אנשים בשר ודם, המתנהגים כמו שאנחנו מצפים מאנשים להתנהג: הם אוהבים, מקנאים, שונאים, פוחדים ומתייאשים, ואפילו רוצחים... וכשקוראים את הספר מאמינים לו לגמרי. הוא מתאר את האווירה הקדחתנית ששררה בפאריס שלפני המלחמה שכולם ציפו שתפרוץ, את הצרפתים - חלקם שונאי זרים, מנצלים את הפליטים חסרי ההגנה ומתעמרים בהם, חלקם נדיבים ומנסים לסייע, את האווירה הקוסמופוליטית בעיר שאיכלסה רבבות בני לאומים שונים שכל אחד מהם נמלט בארצו מדיכוי ועינויים.

מריה רימרק נפצע ועוטר במלחמת העולם הראשונה, שם גם גיבש אידיאולוגיה פציפיסטית. פציפיזם היה כמובן סמרטוט אדום לפני הנאצים הלאומנים, הסרט "במערב אין כל חדש" נאסר להקרנה בגרמניה, וב 1933 אסרו הנאצים על הוצאת ספריו, ושרפו אותם. הוא עזב את גרמניה בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת וחי בשוויץ ובארה"ב.

קראתי את הספר הזה מזמן בתרגום אחר. מישהו הזכיר אותו פה לא מזמן, מה שגרם לי להשיגו ולקרוא אותו שנית. בניגוד להרבה ספרים שנכתבו באותה תקופה - הוא יצא לאור ב 1946 - הוא אינו אנכרוניסטי בשום מובן. למעשה השתאיתי ממידת המודרניות שלו - בגישה לחיים, ביחסי גברים-נשים, בתאור הדמויות. התמונה שהוא מעלה היא אותנטית ואמינה. קראתי, הזדהיתי ונעצבתי מאד. זה הוא שאמר "במערב אין כל חדש". ובאמת אין כל חדש, ומה שהיה הוא שיהיה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שער הניצחון