ביקורת ספרותית על כרוניקה של מוות ידוע מראש מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה

---

זה הוא סיפור על הטבע האנושי והקהילה האנושית;
סיפור שהזכיר לי מאוד את התאוריה הפסיכולוגית הידועה "אפקט העומד מהצד".
סיפור בעל ניחוח דרום קולומביאני נושן,
בעל דמויות השבויות בעולם ערכים קונסרבטיבי,
בעל יכולת לאחוז בך אפילו כשכל ההתרחשויות כבר ידועות (או לפחות החשובה שבהן ידועה).

הסיפור מסופר בצורה כל כך אנושית, שעל אף שעולם הערכים של הדמויות רחוק מהעולם שלי, לא יכולתי לכעוס לא על תושבי העיירה (שלא מנעו את הרצח) ולא על הרוצחים (שלאורך כל הספר מחכים רק שמישהו ימנע מבעדם לבצע את התפקיד שהם מאמינים שהוטל עליהם מכורח היותם שבויים בקונספציות שנכפו עליהם על ידי החברה בה גדלו וחיו).

מודה, שנתיים לאחר שקראתי את מאה שנים של בדידות וסבלתי מכל רגע, החלטתי לתת צ'אנס לספר הזה - רק כי ראיתי שהוא קצר ותיארתי לעצמי שגם אם שוב לא אתחבר לכתיבתו העמוסה והמעייפת של מארקס, יקח לי פחות ממאה רגעים משמימים כדי לקרוא אותו.
ואכן הופתעתי כשמתחילת הספר ועד למילה האחרונה בו, היה לי ברור שמדובר בספר מעולה.

בשורה התחתונה,
בשבילי זה הוא ספר שלקח אותי לעיירה קסומה ושכוחת אל בדרום אמריקה,
הכניס אותי לנבכי הנפש האנושית
וגרם לי לגלות מחדש את מארקס המוכשר.

» ביקורות נוספות של Alisa K
» ביקורות נוספות על כרוניקה של מוות ידוע מראש