ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 בינואר, 2021
ע"י Alisa K
ע"י Alisa K
אתחיל בגילוי נאות: העניין שלי בהודו התחיל לפני כמה שנים, בסוף שנות ה-20 שלי, כשהחלטתי לטייל בה לבד - אני, עצמי ואנוכי (ועשרות ישראלים שפגשתי בדרך).
כיאה לסקפטית ולנרתעת מכל ה"רוחניקיות" שאני, באתי להודו עם ציפיות נמוכות ועם הבטחה עצמית שלא אטייל שם בכוח בשום שלב ושגם אם ביום הראשון שלי שם אחליט שזה לא בשבילי - לא אהסס ולא אתבייש לעשות פרסה ולחזור למקום שממנו באתי.
היום, גם ב-300 עמודים לא אצליח לסכם את כל מה שחוויתי שם, ובטח לא בצורה שעשה זאת קרליבך, אך אומר שהטיול שתוכנן לחודשיים הוארך לשלושה וגם אז כאב לחזור - ודי לחכימא ברמיזא.
כידוע אין שום דבר מושלם בעולם, ועם זאת לא הייתי משנה שניה אחת מהמסע המופלא הזה (כן, נשמע פלצני, אבל מה לעשות שזאת האמת?) - חוץ מדבר אחד - הלוואי שספרו של קרליבך היה מגיע אליי לפני הטיול, או לפחות במהלכו.
אני מאמינה שעדיין לא הייתי מצליחה להרים את הלסת מהרצפה מההלם במהלך כל החודש הראשון שלי שם,
ועדיין הייתי מרגישה שהגעתי לפלנטה אחרת וכולם סביבי חייזרים (או שאני החייזר פה?),
ועדיין הייתי מוצאת את עצמי בלילה מנסה לעכל לאט את היום שעבר עליי, שהרגיש כמו חוויית חיים שלמה,
אבל לפחות הייתי מקבלת מושג עמוק יותר על הלך המחשבה ההודי, על תרבותם, על יחסם לסובב, על עולמם - שאין לי דרך טובה יותר לתאר את הפערים בין העולם המערבי וביניהם חוץ מלהגיד שגם לאחר הביקור השני שלי שם, אני עדיין מופתעת שאנחנו והם חיים על אותו כדור.
קרליבך, הוא מוכשר. לא רק בכתיבה, שהיא פיוטית ומרגשת, אלא אף בהבנת נפש האדם. ובהבנת נפש האדם אני מדברת גם על הבנת נפש ההודי (שזה לא דבר מובן מאליו לנו, המערביים). הוא מצליח לחשוף לאט לאט ובעדינות את תרבותו, תפיסתו, הלכי נפשו ואורח חייו של ההודי בצורה מכילה, סקרנית ופתוחה.
אם אמנם הבנתי את הודו הרבה יותר לאחר קריאת הספר, אז בו זמנית גם ברור לי היום כמה פער התרבויות בין הודו לעולם המערבי הוא גדול. וכשאני אומרת פער במקרה הזה, אני מתכוונת לתהום. תהום רחבה בלי תחתית.
קרליבך נותן לקורא הזדמנות להציץ פנימה לתוך התרבות ההודית באמצעות שיחות כנות והשקפה נטולת שיפוטיות וחושף בפנינו דקויות שהוא עצמו לא מצא אותן בשום ספר (כך הוא מעיד). ולא רק תיאורו הלא שיפוטי של קרליבך הוא קסום, אלא גם התובנות המרתקות ומעוררות המחשבה - כל הספר שלי מלא בסימונים שחזרתי וקראתי ואני עוד אשוב ואקרא כי רותקתי וסוקרנתי ואני עדיין מרותקת ומסוקרנת.
"מטרת חייהם הפוכה משלנו; אין הם מבקשים לשנות את הקיים אלא להשתלב בתוכו. הם לא באו להתאים עולם להם, אלא להתאים עצמם לעולם."
ציטוט זה הוא אפילו לא קצה הקרחון, ואני חושבת שמעולם לא קראתי תיאורים יפים ומדויקים יותר של ארץ, ובטח כזו רחוקה, כמו תיאוריו המהפנטים של קרליבך. במהלך כל הקריאה רק קיוויתי שהספר לא ייגמר.
קרליבך החזיר אותי במחשבותיי להודו אין ספור פעמים, אך כל פעם חזרתי לשם מפוקחת יותר, מסוקרנת יותר ומלאת געגוע יותר.
כיאה לסקפטית ולנרתעת מכל ה"רוחניקיות" שאני, בטיול בהודו לא ציפיתי לרגע להישאב לתוך הלך הרוח שלה, לתוך תחושת השלווה האינסופית, לתוך תחושת הנוכחות כאן ועכשיו (כפי שמתוארת בספרי הניו אייג' מהם תמיד נרתעתי), לתוך תחושת ההשתלבות בטבע וביקום.
אך נשאבתי.
וספרו של קרליבך רק עזר לי להבין יותר - גם אם בדיעבד - לאן נשאבתי.
שורה תחתונה:
קראו את הספר וטוסו להודו. לא משנה באיזה סדר, העיקר תנו לעצמכם את המתנות האלה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Alisa K
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מורי - רשמתי לפניי את אליס מילר.
Zek - תודה, והשאלה היא - איך לא? (: דן - תרם ומאמינה שיתרום גם בביקור הבא (שיקרה ללא ספק בגלגול הזה), ומסכימה איתך, ממש לא מגיעה להם תעודת הצטיינות מבחינת יחס לנשים, אבל אין ספק שחשתי שיש פחות אווירה של אלימות באוויר (ולי כאישה לבד זה משמעותי) מבמקומות אחרים בעולם שהם יותר "מערביים". סנטו - תודה ומסכימה, למרות שלא קראתי את כל הספרים בעברית על הודו, קשה לדמיין משהו שיכול להתעלות על הספר הזה. רץ - תודה, אכן הספר הזה הוא מסע בפני עצמו להודו, בין שהיית שם ובין שלא. |
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מקסימה - לספר שאבי אהב, זה היה מסעו להודו באמצעות ספרו של קרליבך, למי שמעולם לא יצא מהארץ.
|
|
|
משה
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצויינת לספר הכי טוב שנכתב בעברית על הודו.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
דן, הספר הזה מומלץ מאוד.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ALISA
אין הודו אחת וגם כל פן של הודו משתקף אחרת בעיני המבקר. לא קראתי את ספרו של קרליבך. מהסקירה היפה שלך אני מבין שהספר תרם לך הרבה דווקא לאחר הביקור. באשר לבטחון האישי של נשים שם. לא הייתי מחלק תעודת הצטיינות לחברה הזאת באשר ליחס לנשים והאלימות כלפיהן.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מרתקת, תודה לך..
ואיך את מעיזה, כמוני , להיות כופרת?... ;) |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
את שידוך הולם נטשתי מיד. ויקראם סת אינו כוס התה שלי.
|
|
|
Alisa K
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
Hill, בר ו-yaelhar -
תודה (: ומבינה מאוד את חוסר המשיכה להודו. הייתי שם עד לא כזה מזמן. פרפר צהוב - תודה על כל ההמלצות! את איזון עדין קראתי לפני שנה והוא עדיין לא התעכל סופית, עומד כמו עצם בגרון. ספר נפלא ונורא. שידוך הולם - על הכוונת. לגבי המיתולוגיה והמחזות - עם כל האהבה לארץ המדהימה הזאת, אני עדיין מתקשה להתחבר לעניין מיליון האלים שלהם, טוב אולי זה כי אני כופרת באופן כללי, אבל אשמור לי את כל השמות ליום שבו אהיה מספיק פתוחה לזה. |
|
|
Alisa K
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מורי - ראיתי את הסקירה שלך ואת הדיון על אלימות.
אני לא חושבת שקרליבך היה תמים (או אתה היית תמים שהאמנת לו) כי הוא הציג תפיסת עולם מסויימת שמאפיינת את התרבות בהודו. כמובן זה לא אומר שאין דברים חריגים, או אנשים או קבוצות שנוהגים בצורה שונה מהתפיסות המקוריות/המקובלות אבל זה לא מוריד מכך שבשורש התרבות שלהם אין מקום, לצורך העניין, לאלימות (שגם, אפשר להתפלסף פה הרבה מהי אלימות וכו' אבל לא ניכנס לזה) - אחרת על שום תרבות אי אפשר לקבוע הנחות כלליות, כי תמיד יש יוצא מן הכלל או חריג או שונה או אחר. למשל, בתור אישה שטיילה לבד, אני לא חשתי בהודו איום על הבטחון האישי שלי - שיכולים לפגוע בי איכשהו (לעומת מקומות מערביים שאני מרגישה בהם הרבה יותר "בבית" ששם יש הרבה פחות תחושת בטחון אישי בתור אישה שמטיילת לבד). למה? התחושה שלי נעה בין הרגשה שאני רחוקה מאוד מסטנדרט היופי שלהם לבין הרגשה שגברים שכבר כן בהו ארוכות, מיד התחילו לצחקק במבוכה כששאלתי אותם לפשר הבהייה ועזבו את המקום במהרה. הרגשתי שעד שכבר מישהו מוצא עניין בחיצוניות שלי (לא עלינו), הוא מתנהג כמו בן 4 (במושגים המערביים שלי). האם זה אומר שאין מקרי הטרדה מינית או אונס בהודו? יש! ולא רק של מקומיות אלא גם של תיירות. אבל באופן כללי בתרבות שלהם, כל דבר אינטימי בין גבר ואישה זה לא משהו שחושפים מחוץ לארבע קירות החדר, ולכן גם אין הרבה מקום למחוות אינטימיות או מיניות בפרהסיה כמו שיש בעולם המערבי, ועדיין, הם לא כולם רובוטים שמתוכנתים לחשוב אותו הדבר ויש הכל מהכל בסופו של דבר. צריך גם לזכור, ואני לא זוכרת איפה שמעתי את זה אבל זה ממש נכון, הודו זה חתיכת מקום ענק! זו תת יבשת. ולנסות להכליל אותה במשפט זה כמו להכליל את כל אירופה במשפט. נכון - בקווים מאוד כלליים יש דמיון בין כל מדינות אירופה אבל כל מדינה יש לה את הייחוד שלה. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
גם בספר של אליס מילר יש חלק לא קטן על הודו. היא נשואה להודי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מרתקת.
אסתפק בה, כי הודו לא מושכת אותי בשום מובן. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
יופי של ספר ושל סקירה! עושה חשק לקרוא את הספר שוב.
להודים בהחלט יש גישה אחרת לחיים. ברור שיש צדדים של הודו שלא מופיעים בספר הזה, אבל סביר שיש כאלה גם בישראל שאיננו מכירים. הג'יינים הם החביבים עלי ביותר בהודו. אם את חובבת הודו מומלץ לך לקרוא את הראמאינה ואולי גם את המהאבהארטה (יש תקצירים שלהם גם בעברית). ישנם ספרים על המיתולוגיה הודית שתורגמו מסנסקריט על ידי עמרם פטר ועל ידי אופירה גמליאל. ויש שני ספרי מחזות של קאלידאסה שתורגמו נהדר על ידי עמרם פטר. וכמובן ספרו של דוד שולמן "פרקים בשירה ההודית" הוא מצויין. יש גם ספרי פרוזה על "החצר האחורית" של הודו שהומלצו: "הטיגריס הלבן", "איזון עדין", "עיר השמחה", "שידוך הולם", "אלוהי הדברים הקטנים". |
|
|
בר
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה על הביקורת, כתבת יפה
אף פעם לא נמשכתי להודו אבל מי יודע, ימים יגידו |
|
|
Hill
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כתבת נהדר. סיקרנת בהחלט.
לא יודעת מה היחס שלי בנוגע להודו. שמעתי עליה כל כך הרבה, באופן מגוון. תמיד נרתעתי ממנה וממה שהמראות שלה עלולים לעורר, תמיד תהיתי איך אעכל אותה והאם היא בשבילי. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
קראתי, סקרתי את הספר וחטפתי מכל כיוון על התמימות שלי שהאמנתי לכתוב. מוזר.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
